ת"א 21672-04-15 דהרי ואח' נ' קומה ואח'

1.התובע רכש נכס מקרקעין מהנתבע, בהתאם להסכם רכישה שנחתם ביניהם בשנת 2000. הנתבע רכש את הנכס מהצד השלישי, עוד בשנת 1996.

בתחילה, היתה המבקשת נתבעת בתיק, וביום 16.11.15 ניתנה החלטתי, על פיה נמחקה התביעה נגדה על הסף, בשל התיישנות. כעת, יש לדון בבקשתה למחיקת ההודעה שהוגשה נגדה כצד שלישי. המבקשת טוענת כי יש לסלק נגדה את ההודעה לצד שלישי על הסף, מחמת התיישנות, שיהוי, השתק פלוגתא והעדר יריבות.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.ביום 10.01.1996, חתמו הנתבע – שולח ההודעה והמבקשת על הסכם למכירת קרקע חקלאית, שהיא "המקרקעין" נושא התובענה (להלן: ההסכם הראשון). על פי הצהרות הצדדים בפתח ההסכם, (ה"הואיל" השלישי), זכויות החכירה טרם נרשמו במועד חתימת ההסכם הראשון על שם המבקשת. על כן התחייבה המבקשת, כאמור בסעיף 6א(4) להסכם הראשון, לשאת בתשלום דמי הסכמה או היוון למנהל מקרקעי ישראל (להלן: המנהל).

3.מספר שנים לאחר מכן, מכר הנתבע את המקרקעין לתובע, על פי הסכם שנחתם ביום 22.09.00 (להלן: ההסכם השני). אין חולק כי במועד חתימת ההסכם השני טרם נרשמו זכויות החכירה בנכס ע"ש המבקשת, לא כל שכן על שם הנתבע. על כן, הצהירו הצדדים אודות עובדה זו בפתח ההסכם השני (ב"הואיל" השני, השלישי והרביעי). הנתבע הצהיר שם, כי אין מניעה לרשום את זכויות החכירה על שמו, ולהעבירם על שם התובע.

בסעיף 2א להסכם השני, התחייב הנתבע לחידוש החכירה ורישומה על שמו בתוך ששה חודשים; בסעיף 2ג להסכם השני, התחייב הנתבע לגרום לתשלום חוב דמי ההסכמה למנהל בגין העסקה בינו לבין המבקשת, "בהקדם האפשרי".

4.לאחר חלוף שנים, משלא הושלמה העברת הזכויות במקרקעין על שם התובע, הוגשה התביעה דנן. בתביעה טען התובע כי הנתבע לא עיבד את המקרקעין, הכשיל את העברת הזכויות על שם התובע, והמבקשת הפרה את התחייבותה לשלם דמי הסכמה ובכך גרמה להפרת ההסכם השני.

5.ביום 08.10.15, הגיש הנתבע הודעה לצד שלישי כנגד המבקשת (וצד נוסף), בה טען כי עילת תביעתו כנגדה עודנה קיימת; כי יש לצרפה להליך כצד שלישי; וכי יש לחייב את המבקשת לשאת בתוצאות התביעה דנן, באם תתקבל כנגדו, נוכח התרשלותה באי תשלום דמי הסכמה.

להשלמת התמונה אציין כי ביום 16.11.15 ניתן פסק דין בעניינה של המבקשת בתביעה "העיקרית", על פיה נמחקה התביעה נגדה מחמת התיישנות.

6.המבקשת הגישה בקשה זו לדחיית ההודעה על הסף, בשל מספר טעמים:

ראשית, פסק הדין מיום 16.11.15 מהווה מעשה בית דין ועל כן חל הכלל של השתק פלוגתא.

שנית, חלפו כמעט 20 שנים מאז חתימת ההסכם הראשון, ו- 18 שנים מאז מילאה אחר כל התחייבויותיה על פי הסכם המכר. התובע והנתבע ידעו בעת חתימת ההסכם השני כי לא שולם חוב דמי ההסכמה למנהל, וחרף זאת לא פנו אליה בסמוך לאותה עת, הרי התיישנה עילת התביעה כלפיה.

שלישית, הנתבע בחר לא לפעול לביטול ההסכם, השתהה בהגשת ההודעה תקופה בלתי מקובלת על הדעת, כאשר המבקשת לא מודעת לכך שהמקרקעין נמכרו לתובע. כעת, בשל חלוף הזמן הרב יקשה עליה למצוא מסמכים ישנים, שכן "ידרש חיפוש והפיכה במסמכים ישנים מאד אשר רק במזל עלה בידי המבקשת למצוא".

רביעית, דין ההודעה להידחות מחמת העדר עילה בשל העדר יריבות, שכן מילאה אחר כלל התחייבויותיה כלפי הנתבע, על פי ההסכם הראשון, כאשר מסרה לנאמן כבר בשנת 1998 את הסכום הנדרש לתשלום דמי הסכמה, לצורך העברתם למנהל.

7.בתגובתו לבקשה, טען הנתבע כי ההחלטה שניתנה בנוגע למחיקת המבקשת כנתבעת בהליך דנן, קשורה לעילת תביעה של התובע כנגד המבקשת. לגישת הנתבע, אין בהחלטה על התיישנות העילה של התובע כדי לגרוע מעילות התביעה שלו כנגד המבקשת, שעיקרה הפרת חוזה נוכח אי תשלום דמי הסכמה ואי רישום זכויותיו. עוד טען הנתבע, כי באם תידחה ההודעה לצד שלישי, יש לדחות אף כנגדו את התביעה דנן, מחמת התיישנות, בדומה להחלטת בית המשפט בנוגע להתיישנות עילת תביעתו של התובע כנגד המבקשת.

לאחר קבלת תגובתו של הנתבע, ניתנה למבקשת אפשרות להגיש תשובתה לנטען. ההחלטה מיום 17.05.16 נשלחה למבקשת בדואר, מאחר שאינה מיוצגת ולא מסרה כתובת דוא"ל או מספר פקס. לצורך קבלת החלטות בית המשפט. במועד זה, אין בתיק הממוחשב אסמכתא למסירת אותה החלטה למבקשת. עם זאת, ניתנת החלטה זו כעת, בלא להמתין לקבלת תשובת המבקשת, שכן מצאתי כי די בטענות שהועלו על ידה בבקשתה, ולנוכח תשובת הנתבע, כדי לקבל את בקשתה.

דיון והכרעה

8.אקדים אפילוג לפרולוג ואבהיר כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על דחיית ההודעה כנגד המבקשת על הסף, הן מחמת התיישנות והן מחמת שיהוי. למעלה מן הצורך אבהיר, כי אין לקבל את טענות המבקשת להשתק פלוגתא או להיעדר עילה והיעדר יריבות, ואפרט.

התיישנות