ת"א 21665-03-16 גמאל נ' גמאל אברהם

התביעה והשתלשלות הדברים

1.התובע וגמאל אברהם ז"ל (להלן – אברהם), אחים, רשומים כבעלים משותפים של מבנה באזור התעשיה בנתניה, הידוע כחלקה 2 בגוש 7945 (להלן – הנכס).

הנכס נרכש בשנות ה-60 של המאה הקודמת.

התובע טוען כי הנכס נרכש על ידו בלבד, תוך הבטחה של אברהם כי ישלם את חלקו ברכישה. אולם, מאחר שהוא לא יכל לשלם את חלקו ברכישה הוא ויתר על חלקו בנכס תמורת סכום של 20,000 לירות שקיבל מהתובע.

למרות זאת, לטענת התובע הוא לא טרח לשנות את הרישום.

2.בשנת 1993 הגיש אברהם בבית משפט זה תביעה נגד הנתבע לפירוק השיתוף בנכס (ת.א. 660/93).

התובע (הנתבע שם) טען שהנכס הוא בבעלותו בלבד, וכראיה לכך הוא צירף מסמך הנושא חתימה הנחזית להיות של אברהם, שבה אברהם מאשר את גירסת התובע (המסמך צורף גם לתביעה הנוכחית כנספח 3).

אברהם טען כי המסמך מזויף.

בית המשפט (כב' השופטת קובו) קיבל את גירסת אברהם, דחה את גירסת התובע והורה על פירוק השיתוף בנכס (פסק הדין צורף כנספח א1 לתגובת הנתבעים לבקשה לצו זמני).

התובע ערער על פסק הדין (ע"א 1906/99), אך חזר בו מהערעור, והוא נמחק (נספח א2 לתגובת הנתבעים).

3.מטעמים שלא הובררו, פירוק השיתוף התארך עד סמוך להגשת תביעה זו, והנכס נמכר באמצעות ההוצאה לפועל לצד שלישי, אך כספי התמורה טרם חולקו בין הצדדים.

בתביעה זו, שהוגדרה על ידי התובע כ"תביעה למשפט אזרחי חוזר" הוא מבקש להורות על משפט חוזר בתביעה משנת 1993 וכן "להחזיר לידי התובע את מלוא זכויות הנכס או תמורתו".

העילה המצדיקה לטענת התובע עריכתו של משפט חוזר, הוא מסמך שגילה בנו של התובע "לפני מספר שבועות, תוך כדי סדר גדול בניירת רבה", שהוא: מסמך בדבר חקירתו של אברהם במשרדי פקיד השומה, שבה מודה אברהם כי הנכס שייך לתובע בלבד, כשגם מסמך זה חתום על ידי אברהם (נספח 4 לכתב התביעה).

4.יחד עם התביעה הגיש התובע בקשה לצו מניעה זמני, שימנע את חלוקת כספי התמורה עד למתן פסק דין בתביעה זו.