ת"א 21635-03-12 דגי נהר הירדן בע"מ ואח' נ' דיזנהאוז - יוניתורס תיירות ישראלית (2004) בע"מ ואח'

טענות התובעת זוהי תביעה כספית בסך של 17,785 ₪, לתשלום חוב בגין שירותי הסעדה.

התובעת הינה חברה העוסקת בתחום המסעדנות באזור הכנרת, אשר הפעילה בתקופה הרלוונטית מסעדה בשם "דג על הירדן" באתר התיירות "ירדנית".

הנתבעות הינן סוכנויות לתיירות בתחום בתי מלון ומסעדות.

במהלך שנת 2010 עבדו הצדדים בשיתוף פעולה, באופן בו הנתבעות, ביחד ולחוד, היו מפנות קבוצות למסעדה. אופן ההתקשרות היה כזה, שהנתבעות היו מסכמות את גובה התשלום עם התובעת, גובות את התשלום מן הקבוצות ומעבירות לתובעת את התמורה שסוכמה עמה עבור שירותי ההסעדה. עם סיום מתן שירותי ההסעדה, הייתה התובעת מפיקה חשבונית מס ושולחת לנתבעות, בתנאי תשלום של שוטף פלוס 30. הנתבעות, ביחד ולחוד, נהגו לשלם את סכום החשבוניות במועד.

לטענת התובעת, הנתבעות נהגו כחברה אחת והתנהלו ביניהן בערבוביה, הן באשר לשמן המסחרי ובפרט בכל הקשור להתקשרותן עם התובעת ולאופן ההתחשבנות מולה, כפי שהדבר עולה, לדוגמא, מן החשבוניות וההמחאות שצורפו כנספחים א'-ה' לכתב התביעה.

ביום 3.11.2010 נתנה התובעת שירותי הסעדה לקבוצה בת 140 איש מעיריית ראשון לציון, שירותים שהנתבעות התחייבו לשלם עבורם. בגין שירותי ההסעדה לקבוצה זו, הפיקה התובעת ביום 30.11.2010 חשבונית שמספרה 131 על סך של 16,940 ₪ - זו החשבונית שבמחלוקת (נספח ו' לכתב התביעה, להלן: חשבונית מס' 131).

הנתבעות הפרו את התחייבותן לשלם לתובעת על פי חשבונית מס' 131. נציג התובעת ומנהלה, מר ירון כהן (להלן: ירון), פנה אל הנתבעות מספר פעמים בדרישה לקבלת התשלום, אלא שפניו הושבו ריקם. גם התראה שנשלחה לנתבעות ע"י ב"כ התובעת ביום 15.9.11, לא נענתה (נספח ז' לכתב התביעה).

על כן, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעות בתשלום סכום חשבונית מס' 131, כאשר הוא משוערך ליום הגשת התביעה ובסה"כ - 17,785 ₪.

טענות הנתבעות 

הנתבעות טוענות כי דין התביעה נגד הנתבעת מס' 2 להידחות בהעדר יריבות. הזמנת שירותי ההסעדה נעשתה על ידי הנתבעת מס' 1 (מן הצד השלישי ולא מן התובעת) ולחשבונית מס' 131 אין כל קשר לכל פעילות, במישרין או בעקיפין, של הנתבעת מס' 2. הנתבעות הינן שתי ישויות משפטיות נפרדות ושונות האחת מן השנייה ואין לחייב את האחת בחוב של האחרת. כל אחת מהן מתמחה בתחום עיסוק משלה: הנתבעת מס' 1 בתיירות פנים ישראלית ואילו הנתבעת מס' 2 בתיירות נכנסת, כאשר ההתקשרויות של התובעת עם כל אחת מהן לצורך מתן שירותי הסעדה בוצעו בזמנים שונים, באופן שונה ובהתקשרויות נפרדות. אין בחשבוניות הקודמות שהונפקו בגין עסקאות אחרות על ידי התובעת לנתבעת מס' 2, כדי להוות בסיס למחלוקת בין השתיים, שכן כולן שולמו זה מכבר.

לגופו של עניין - הנתבעות לא התחייבו לשלם לתובעת עבור שירותי ההסעדה שניתנו לעיריית ראשון לציון ביום 3.11.2010. הנתבעת מס' 1 מעולם לא התחייבה בגין ההזמנה נשוא חשבונית מס' 131 כלפי התובעת, אלא היא התקשרה עם הצד השלישי מס' 1 - חברת קד"מ פרסום ושיווק בע"מ (להלן: חברת קד"מ), אשר פעלה כמשווקת של התובעת. הנתבעת מס' 1 שילמה לחברת קד"מ את מלוא התמורה עבור שירותי ההסעדה נשוא התביעה.

בין חברת קד"מ לבין התובעת מתקיימת מערכת יחסים עסקית, במסגרתה משמשת חברת קד"מ כמשווקת של המסעדה עבור התובעת. ניתן ללמוד על כך מהעתק פרטי המסעדה הנושא לוגו של חברת קד"מ והעתק תכתובת בדואר אלקטרוני בין נציגי הנתבעת מס' 1 לבין מנכ"ל חברת קד"מ - צד ג' מס' 2, מר חיים אקנין (נספחים 1 ו-2 לכתב ההגנה).

התובעת נהגה בחוסר תום לב עת בחרה להגיש תביעה זו, שכן היא הייתה מודעת לכך שההתקשרות בגין שירותי ההסעדה לא התקיימה ישירות בינה לבין הנתבעת מס' 1, אלא בינה לבין חברת קד"מ. התובעת ידעה כי מלוא החוב שולם לחברת קד"מ על ידי הנתבעת מס' 1 וכי חברת קד"מ היא שלא שילמה את החוב לתובעת. ההתחשבנויות בין חברת קד"מ לבין התובעת אינן מעניינן של הנתבעות.

התובעת אצה למצוא "כיסים נוספים" בדמותן של סוכנויות לנסיעות ולתיירות גדולות, במקום שתתבע את החייבת בתשלום החשבונית - הלוא היא חברת קד"מ.

באשר לגובה התשלום - הנתבעות טוענות כי מספר הסועדים בפועל עמד על 135 סועדים ולא 140. חברת קד"מ הפיקה לנתבעת מס' 1 חשבונית עבור 140 סועדים, אך לאחר דין ודברים ובאישור מנכ"ל חברת קד"מ (צד ג' מס' 2) תוקנה החשבונית, כך שהיה על הנתבעת מס' 1 לשלם לחברת קד"מ סך של 16,335 ₪ עבור 135 סועדים (חשבונית מס' 5667 מיום 19.12.2010 נספח 3 לכתב ההגנה, אישור התיקון נספח 4 לכתב ההגנה). חשבונית זו שולמה במלואה לחברת קד"מ על ידי הנתבעת מס' 1 ביום 19.12.2010, באמצעות העברה בנקאית.

משפנה כהן, מטעם התובעת, לנתבעת מס' 1, זו עדכנה אותו כי הסכום שולם לחברת קד"מ והציגה בפניו את האסמכתא לתשלום. למרות זאת, בחרה התובעת להגיש את התביעה נגד הנתבעות, במקום נגד חברת קד"מ.

המצהירים מטעם הצדדים

מטעם התובעת, הוגש תצהירו של ירון, שחזר על האמור בכתב התביעה ואישר כי חברת קד"מ אכן סיפקה לתובעת שירותי שיווק. יחד עם זאת, לטענתו, התובעת מעולם לא הסמיכה את חברת קד"מ לגבות כספים בשמה או לקבל עבורה כספים. עובדה זו הייתה ידועה היטב לנתבעות ולראיה - הן שילמו ישירות לתובעת עבור עסקאות שנערכו בסמוך למועד בו נערכה העסקה שבמחלוקת, אף שגם אותן עסקאות נעשו בתיווכה של חברת קד"מ. חברת קד"מ לא הייתה זכאית לקבל כספים מן הנתבעות, מאחר ולא הייתה צד של ממש בעסקה והתובעת שילמה לה עמלת שיווק קבועה על בסיס חודשי.