ת"א 21623-01-15 סמארה נ' סבאח

1.לאחר שחלק מן העדים נשמעו בפניי ובטרם החלה פרשת ההגנה, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה ייתן בית המשפט את פסק דינו על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב] התשמ"ד- 1984. וזו הסכמת הצדדים: " הגענו להסכמה לפיה יפסוק ביהמ"ש על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתיק המשפט, כאשר יהיה מוסמך להורות על פריסת הסכום עד ל-10 תשלומים. יוגשו סיכומים בכתב, כאשר היקף הסיכומים לא יעלה על 6 עמודים. ביהמ"ש יהיה רשאי לפסוק הוצאות ושכ"ט עו"ד לפי שיקול דעתו. סכום פסה"ד ישולם בכפוף להמצאת תצהיר ערוך כדין חתום ע"י אבי התובע ואחיו שהם מקבלים את פסה"ד ככזה המסלק מלוא טענותיהם כלפי הנתבע. ביהמ"ש יהיה מוסמך גם לפסוק בעניין חוב החשמל".

2.התובע עותר לחייב את הנתבע לשלם לו יתרת חובו בגין דמי שכירות שעפ"י טענת התובע נותר הנתבע חייב לו בגין השכרת חנות ברחוב הראשי החוצה את העיר שפרעם הידוע כחלק מחלקה 7 בגוש 10262 מאדמת שפרעם (להלן: "החנות"). עפ"י הנטען, נותר הנתבע חייב לתובע- המשכיר, דמי שכירות בסכומים המפורטים בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית מטעם התובע.

3.התובע טוען כי הוא ובני משפחתו רכשו את החנות מן הבעלים הקודמים שלה כשהיא מושכרת לנתבע. לאחר שהתובע ובני משפחתו רכשו את החנות המשיך התובע להשכיר את החנות לנתבע. עפ"י התובע, חובו של הנתבע נוצר למן שנת 2011 ואילך. עפ"י התובע עד לחודש 6/2011 עמדו דמי השכירות ע"ס 500$ לחודש וחובו של הנתבע עד לחודש זה עמד ע"ס 10,051 ₪. החל מחודש 7/2011 הוסכם כי דמי השכירות יעמדו ע"ס 2,300 ₪ ומע"מ ועד סוף שנת 2011 עמד חובו של הנתבע ע"ס 26,059 ₪. החל משנת 2012 עמדו דמי השכירות ע"ס 2,500 ₪ ומע"מ ובשנה זו לא שולם ע"ח דמי השכירות דבר ואף בגין דמי השכירות של שנת 2013 לא שולם דבר. ולפיכך, עפ"י הנטען, עמד חובו של הנתבע ע"ס 75,584 ₪ עד לחודש 5/2013. חובו של הנתבע עד לחודש 11/2014 - מועד פינוי החנות עמד ע"ס 128,684 ₪. בשנת 2013 שולם ע"ח החוב הנ"ל סך 15,900 ₪ ולפיכך חובו של הנתבע כלפי התובע עמד ע"ס 112,784 ₪.

4.הנתבע כפר בנטען בתכב התביעה. לטענתו לא נחתם כל הסכם בין הצדדים. הנתבע הפנה להסכם שכירות אשר נחתם בשנת 2003 בינו לבין הבעלים הקודמים של הנכס. לפי הסכם זה עמדו דמי השכירות ע"ס 250$ ואלה דמי השכירות שהמשיך לשלם לתובע לאחר שמשפחתו רכשה את הנכס. הנתבע הוסיף וטען כי בניגוד לטענת התובע, לפיה פינה הנתבע את הנכס בסוף 11/2014 , פינה הוא את הנכס בסוף שנת 2013.

5.הנתבע טען עוד, כי הוא שילם את מלוא דמי השכירות המוסכמים.

6.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. לתצהיר התובע צורפו חשבוניות המתארות תשלומים. בנוסף, הוגשה קלטת הכוללת שיחה בין התובע לבין הנתבע ואשר כוללת לטענת התובע הודאה מטעם הנתבע בחוב ומפריכה מן היסוד גרסת הנתבע. כן הגיש התובע חוות דעת שמאי לגבי דמי השכירות הנהוגים באזור החנות. התובע זימן מטעמו מר ח'אלד סואעד שאשתו שכרה את החנות בשנת 2014 ומנהלת במקום עסק, זאת על מנת להוכיח את מועד פינוי החנות ע"י הנתבע.

7.מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעם עד מטעמו.

8.לאחר חקירת התובע, והעדים מטעמו, הגיעו הצדדים להסכמה הנ"ל. הצדדים הגישו סיכומים בכתב מטעמם.

9.עיינתי בטענות הצדדים, בראיותיהם ובסיכומיהם ולאחר ששקלתי הן שיקולי דין והן שיקולי פשרה, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 70,000 ₪ ובנוסף סך 8,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד (שני המרכיבים יחדיו). הסכום הנ"ל ישולם ב- 10 תשלומים שווים חודשיים ועוקבים החל מיום 1.10.2016 ובכל ראשון לחודש שלאחריו, בכפוף להמצאת התצהיר האמור בהסכמה הדיונית. לא ישולם אחד התשלומים במועדו וההפרה לא תתוקן תוך 7 ימים, תעמוד היתרה הבלתי המסולקת לפרעון מיידי.