ת"א 21545-03-14 גסנבאור נ' בן שבת ואח'

1.לפניי בקשת הנתבעת לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי אשר קבעה לתובעת נכות בשיעור 10% בגין עמוד שדרה מותני בקשר לתאונת דרכים שעברה ביום 14.8.12. בקביעתה זו קיבלה הוועדה הרפואית לעררים את ערר התובעת בתחום האורתופדי בלבד, לאחר שהוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה נכות צמיתה בשיעור 0%. ביחס לעמוד שדרה מותני קבעה הוועדה כי "בבדיקת ע"ש מתני קיים מתח ניכר מאוד של השרירים ? מימין באזור הגבי התחתון והמתני העליון. מצליחה להתכופף קדימה אבל אז יש הופעה קלה ביותר של סקולואיס לשמאל. יש הגבלה אורגנית או אנטלגית בכיפוף והטיה לימין... CT ע"ש מתני 24/9/12 בגובה L5-S1 היצרות תעלות העצבים עם ? שורש L5 משני הצדדים. ב- L4-L5 בליטת דיסק של 2 מ"מ...".

2.עיקר טענותיה של הנתבעת מופנה כלפי אי התייחסות הוועדה הרפואית לעררים לתיעוד רפואי מעברה של התובעת, ובו מצוינים ממצאים כרוניים תואמים ביחס לעמוד שדרה מותני, ובכלל זה תאונת דרכים קודמת משנת 2006 בה נפגעה גם כן בגבה, שככל הנראה לא עמדו לפני הוועדה כעולה מרשימת המסמכים שהונחו לפניה. כך לטענת הנתבעת חסרה בחינה של הוועדה לשאלת הקשר הסיבתי בין ממצאיה לבין התאונה לאור העבר הקודם.

3.לעומתה התובעת טוענת כי הוועדה הרפואית לעררים הייתה מודעת לקיומה של התאונה הקודמת משנת 2006 שנזכרה הן על-ידי התובעת עצמה בתלונותיה לפני הוועדה מדרג ראשון, הן בחוות הדעת של המומחית בתחום הפסיכיאטריה ובדוח מן המרכז הישראלי לפסיכו-טראומה שעמד לפניה. לפיכך, לטענתה, החלטת הוועדה הרפואית לעררים התבססה בין השאר גם על ממצאי העבר הקודם וכן על בדיקה גופנית מקיפה ויסודית של התובעת, ועל כן יש לדחות את הבקשה להבאת ראיות לסתור.

4.הלכה מושרשת היא כי היתר להביא ראיות לסתור יינתן רק במקרים חריגים, בהתקיים נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. מבלי לקבוע רשימה סגורה מראש הפסיקה עמדה על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה: האחד, טעמים משפטיים - כגון כאשר ההליך בו נקבעה הנכות על-פי דין אחר היה נגוע בפגם מהותי דוגמת תרמית, או בטלות מעיקרא, כגון עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; והשני, טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים - כגון אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת (ראו, למשל: ר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505, פיסקה 4 (6.12.1985); ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, פיסקה 4 (24.7.1991)).

5.בענייננו עיון בתיעוד הרפואי שהציגה הנתבעת קודם לתאונה הנדונה מעלה כי כבר בסוף שנת 2003 התלוננה התובעת על כאבי גב תחתון וממצאי הבדיקות שנערכו לה דומים לממצאי הוועדה הרפואית לעררים: רישום רפואי מיום 25.11.2003 - "צ. ע"ש מתני (ת) - ספק ליזיס L5? ליסטזיס. היצרות קלה L5-S1."; רישום רפואי מיום 30.11.2003 - "חשד ברור לליזיס L5. ניכר יותר משמאל." כך גם בתחילת שנת 2009 נמצא תיעוד על כאבי גב מפושטים מהעורף ומטה עד השכמות מאז תאונת דרכים קודמת מנובמבר 2006.

תיעוד רפואי זה מקופת החולים אינו נזכר ברשימת המסמכים שעמדו לפני הוועדה הרפואית לעררים. לפיכך גם אם נאמר שהוועדה הרפואית הייתה מודעת לדבר קיומה של התאונה משנת 2006 לאור אזכוריה כנטען על-ידי התובעת, קם חשש שהוועדה הרפואית לעררים לא נתנה דעתה לעבר הרפואי הרלוונטי של התובעת במסגרת קביעתה, וייתכן כי אילו הייתה נותנה דעתה לכך הייתה מגיעה למסקנות שונות (וראו: רע"א 1114/02 אלמקייס נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (28.5.2002)). יפים כאן דברי כבוד סגן הנשיא א' פרקש ברע"א 28452-12-12 אבוחצירה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 8 (27.1.2013): "מכל מקום, לדעתי, גם אם סברו הוועדות כי למצבו הקודם של המבקש, שכאמור נפגע בשתי תאונות נוספות בעמוד השדרה הצווארי, אין השפעה על מצבו הנוכחי בקביעת אחוזי הנכות, היה מקום לציין זאת במפורש. די היה, לו היתה הועדה מציינת בקצרה, כי עיינה בכל החומר הרפואי שהיה לפניה מקופת חולים ומבית החולים "סורוקה" (אם אמנם עמדו לפניה כל המסמכים הללו שהרי לא טרחה לציין זאת), נתנה דעתה למצבו הרפואי הקודם שכלל שתי תאונות תוך ציון מועדם, ולא מצאה כי יש בהם כדי להשפיע על קביעת הנכות בגין התאונה הנדונה, על מנת למלא אחר המצופה מהוועדה." (והשוו גם: רע"א 4045/01 אדרי נ' איתן חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 4 (18.11.2001)). זאת לא נעשה בענייננו.

6.די באמור כדי להיעתר לבקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים ביחס לנכות בתחום האורתופדי מבלי להידרש ליתר טענותיה. בשים לב לראיות שהוצגו כאמור על-ידי הנתבעת אני קובעת כי קביעת המוסד לביטוח לאומי נסתרה ועל כן אני נעתרת לבקשת הנתבעת למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. החלטת המינוי ניתנת בנפרד.

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ה, 27 מאי 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: