ת"א 21541-05-13 מועדי ואח' נ' משרד התשתיות/מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

בפניי בקשת הנתבעת- חב' נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (להלן: "נתיבי ישראל" או "הנתבעת"), לסילוק התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

התובעים הינם בעלי זכויות רשומות בלשכת רישום המקרקעין של קרקעות חקלאיות בגושים 18466 עד 18469 מאדמות כפר ירכא הסמוכות לכביש 85 (עכו –צפת), (להלן: "חלקות התובעים").

הנתבעת, הינה חברה ממשלתית, האחראית על תכנון, פיתוח ואחזקת רשת הכבישים הבינעירונית בישראל ופיתוח מסילות רכבת (הוקמה בשנת 2004 בעקבות החלטת הממשלה על סגירת מע"צ).

המחלוקת בתיק שבפניי נוגעת לחסימת שלוש דרכים חקלאיות קיימות (אשר עפ"י הנטען, התובעים עושים בהן שימוש עשרות שנים) המובילות לחלקות התובעים. החסימה הנטענת נוצרה עקב פרויקט הקמת מסילה כפולה בין עכו לכרמיאל באורך , המבוצע ע"י נתיבי ישראל.

בכתב התביעה המקורי (12.5.13) עתרו התובעים לצו מניעה קבוע המשמר את המצב הקיים ומונע מהנתבעת לערוך כל שינוי ב- 3 הדרכים החקלאיות הקיימות המובילות לחלקותיהם. עפ"י בקשת התובעים ניתן ביום 13.5.13 צו מניעה זמני (ארעי) במעמד צד אחד אשר צומצם לאחר מכן באופן שיחול אך ורק על איסור חסימת המעבר של התובעים לחלקותיהם דרך מעבר "בזק".

הן בהמלצת בית המשפט והן ביוזמות של הצדדים, הם ניסו למצוא פתרונות מוסכמים מחוץ לכותלי ביהמ"ש שייתרו את המשך ההליך בתביעה העיקרית, אולם העניין לא צלח. בין לבין, המשיכה נתיבי ישראל בביצוע הפרויקט הנחת המסילה וביצוע עבודות הסלילה, דבר שהביא בפועל לחסימת 3 הדרכים החקלאיות הנ"ל. לאור זאת, עתרו התובעים בדיון מיום 30.1.14 לאפשר להם הגשת כתב תביעה מתוקן. ב"כ הנתבעת לא התנגד לבקשה, אך הצהיר לפרוטוקול כי יעתור לדחיית תביעה שכזו על הסף ככל שתוגש מחמת העדר סמכות עניינית. התובעים הגישו ביום 5.3.14 כתב תביעה מתוקן.

הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בסוגיית הסמכות העניינית.

התובעים טוענים כי לבית משפט זה יש סמכות עניינית לדון בתביעה שכן עיקר ומהות התביעה הוא שאלת "שימוש במקרקעין ושימוש בדרכים במקרקעין"; קניין התובעים ראוי להגנה שיפוטית, בהיעדר יכולת שימוש בחלקות התובעים כתוצאה מחסימת שתי דרכים חקלאיות והותרת דרך אחת פתוחה עד בניית גשר בזק, כאשר גשר בזק יש בו בוודאות כדי למנוע שימוש במקרקעי התובעים החל מעונת הסתיו עד סוף עונת הגשמים, בהיותו מוצף מים ובוץ; הסעד לו עותרים התובעים הינו שימוש ראוי בדרך המובילה אל המקרקעין. הדרך היחידה שנותרה לשימוש ראוי הינה מול צומת מכר ונוכח העובדה שהנתבעת הציבה מסילת רכבת בדרכים החקלאיות שבה עושים שימוש התובעים מלפני קום המדינה, עליה למצוא חלופה לחסימת הדרך הקיימת באמצעות בניית גשר מעל הדרך שנחסמה מול צומת מכר; עפ"י הלכת הטפל הולך אחר העיקר, עיקר הסעד המבוקש הוא "שימוש במקרקעין באמצעות הדרך הקיימת מול צומת מכר" וכי אין בשימוש העתידי בגשר בזק כדי לאפשר לתובעים לעשות שימוש במקרקעין בעונת הגשמים; התובעים אינם מתנגדים לפרויקט אלא מבקשים סעד השומר על זכות השימוש במקרקעין וכי מיקום גשר בזק בטעות יסודו, שכן הדרך המובילה אליו תהיה חסומה בכל עונת הגשמים, ומבקשים לשמור על זכות השימוש במקרקעין ממקום המאפשר לתובעים לעשות שימוש במקרקעין, ומקום זה הינו ישירות מול צומת מכר.

נתיבי ישראל טוענת: הסעד האמיתי המבוקש הוא חיוב הנתבעת לבנות גשר מול צומת מכר ו/או צומת יאסיף, סעד אשר אינו מוכר בדין, ומכל מקום אינו מצוי בתחום סמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה; יש לדחות טענת התובעים בעניין תחולת הלכת העיקר טפל מן הטעם הפשוט שהסעד העיקרי (והיחיד לטענת הנתבעת) אינו השימוש במקרקעין אלא לחייב את הנתבעת לבנות גשר מול צומת מכר, סעד זה, בהנחה והיה קיים בנמצא, אינו נמצא בסמכותו של בית משפט נכבד זה; לצורך בניית גשר יש להגיש ולאשר תוכנית המצויה בתחום הות"ל (ועדה לתשתיות לאומיות), אולם התובעים לא טרחו לצרף את הות"ל ו/או את שר התחבורה, וזאת במקום בו הסעד לו הם עותרים מופנה בעיקר כלפיהם; הסמכות לדון בתקיפה ישירה של תוכנית תשתית לאומית (תת"ל) מסורה לבג"צ בלבד. בעניינו, התוכנית החלה על הפרויקט היא תת"ל 12/2 – מסילת ברזל עכו- כרמאיל, שאושרה ע"י הממשלה ופורסמה ברשומות ביום 18.12.06. הסעד של בניית גשר מול צומת מכר מחייב תיקון תת"ל 12/2, שנים רבות לאחר שאושרה והפכה לדין חלוט. עפ"י הדין והפסיקה, תכנית תשתית לאומית נמצאת במעמד היררכי זהה לזו של תכנית מתאר ארצית. משכך, אף לו ניתן לעתור לסעד מעין זה, אזי הסמכות לתקוף את התכנית, מסור לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ; התובעים דורשים לחייב את הנתבעת לתכנן מחדש רק חלק מהתוכנית בעניין הגשר העילי, אך תכנון מחדש של חלק מתוכנית כמוהו כהגשת תכנית חדשה, דבר שספק רב אם אפשרי לאור שנים כה רבות והפיכת התוכנית לדין חלוט; התובעים מנסים לבסס טענה לפיה במסגרת תת"ל 17 (המצויה בתהליכי אישור) הובטח להם כי יבנה גשר עילי מול צומת מכר, אך סעד זה של תקיפת תכנית עתידית אינו נמנה על הסעדים אשר ניתן לבקשם מבית המשפט שכן משמעותו האופרטיבית היא שביהמ"ש יחליף את מוסדות התכנון, ויורה מכוח החלטה שיפוטית למוסדות התכנון כיצד לתכנן טרם הסתיים ההליך התכנוני.