ת"א 21485-06-16

לפניי בקשת התובע להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בנוגע לפגיעתו בתאונת דרכים מיום 10.6.2015.

בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה–1975, קביעה על-פי דין, שניתנה מחוץ לכותלי בית המשפט, תשמש גם בבית המשפט, באופן שייחסך זמן שיפוטי ותישמר אחידות בין הכרעות שונות הניתנות בנוגע להיקף הפגיעה. על בית המשפט לפעול באופן שהן הנפגע והן הנתבע על ידו, לא יינזקו מהרצון לייעל את ההליך (רע"א 4484/06 רינה מור נ. אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 19.9.06). סייפת סעיף 6ב, מאפשרת לבעל דין לבקש מבית המשפט להתיר לו הבאת ראיות לסתירת קביעת המל"ל, כפי שעתר התובע.

לבית המשפט נתונה הסמכות להתיר הבאת ראיות כאשר בהחלטת ועדה במוסד לביטוח לאומי נופל פגם מהותי, דוגמת תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעיים (בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ. "רותם" חברה לביטוח בע"מ פד"י לט (4) 505). החלטה מעין זו תבוא בנסיבות יוצאות דופן וחריגות (בר"ע 721/85 סלע נ' פתייה, פד"י לט(4) 839). כך, מקום בו בפני ועדת המל"ל לא הונח חומר מהותי, כגון מסמכים ביחס למצב בריאותי של הנפגע שקדם לתאונה (רע"א 6812/06 ניקול תייר נ. ויקטור אטיה ואח' לא פורסם, ניתן ביום 20.2.07) או שנמצא כי בהחלטת המל"ל קיים חסר משמעותי, כהעדר התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין המצב הנפגע.

בענייננו, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הבקשה להתקבל.

ועדה רפואית לעררים בענף נפגעי עבודה במל"ל קבעה ביום 24.11.2016 כי נותרה לתובע נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 10% לאחר שבוועדות הרפואיות הקודמות נקבעו לו רק נכויות זמניות. מעיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים בה ישבו אורתופד, פסיכיאטר ונוירולוגית, עולה כי הועדה קבעה: "נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 7(א) בגין הגבלה קלה בטווח תנועה נויריטיס (ללא חסר מוטורי) 0% לפי סעיף 29(6)I."

התובע טען, כי למרות שעתר גם לנכות בתחום הנוירולוגיה ורפואת הכאב והגיש מסמכים רפואיים ממרפאת כאב, לא נכח רופא מומחה בתחום הכאב ולא נקבעה נכות בתחום הנוירולוגי למרות שאובחן שסובל מנויריטיס. מכיון שבוועדת העררים נקבעה לראשונה נכות צמיתה, לא ניתן היה להגיש ערר על שיעור הנכות שנקבעה. בנוסף, הפנה התובע לתיעוד רפואי לאחר מועד הועדה לעררים ממנו עולה כי חלה החמרה במצבו הרפואי בתחום הכאב והנוירולוגיה, המחייב מינוי מומחים בתחום.

מעיון בתיעוד הרפואי המאוחר למועד ועדת העררים עולה, כי ישנה ראשית ראיה לטענת התובע כי חלה החמרה במצבו הרפואי. לפיכך, התפתחות עובדתית זו מלמדת על כך שחל שינוי במצב התובע ובנסיבות אלה, יש מקום להתיר לו להביא ראיות לסתור ואין מקום להפנותו להגשת תביעת החמרה למל"ל (רע"א 4396/13 מירל אשכנזי נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 22.12.2013). ההלכה הפסוקה קובעת, כי אין לקבל את הטענה שבמקרה של החמרה במצב נפגע, עליו לפנות אל המל"ל בכדי שתקבע נכותו מחדש. נקבע, כי הצדק מחייב שעניין קיום נכות זו ילובן, הנפגע לא יקופח בהתעלמות מקיומה והדרך לכך היא במתן היתר להבאת ראיות לסתור (רע"א 5474/97 גיל נ. מאגר חברות הביטוח בישראל (טרם פורסם). אף משיקולי תועלת ויעילות בדיון תינתן העדפה להבאת ראיות לסתור על-פני המתנה לשינוי הקביעה על-פי דין במל"ל ועיכוב שלא לצורך של ההליכים בבית המשפט (א' ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סידרי דין וחישוב הפיצויים 780-781 (מהדורה רביעית, תשע"ב)).

אשר על כן, דין הבקשה להתקבל ובנסיבות העניין יש להורות על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה שיחווה דעתו גם בנוגע למינוי מומחה בתחום הכאב. בהתאם, עד ליום 28.1.18 יודיעו הצדדים האם מסכימים לזהות המומחה ותינתן החלטת מינוי נפרדת.

לעיון ביום 4.2.18.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, א' שבט תשע"ח, 17 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.