ת"א 21418-06-15 שרותי אינסטלציה,ניקיון,הי נ' עיריית אשדוד ואח'

לפניי בקשה מטעם הנתבע מס' 3 לחייב את התובעת בהוצאות משפט.

התביעה שבנדון הוגשה כאמור כנגד 4 נתבעים, ובדיון בפניי ביום 29/6/16 הודיע התובעת כי היא מבקשת להורות על דחיית התביעה, כנגד הנתבע מס' 3, ללא חיובה בהוצאות משפט. לטענתה, ניתנה על ידה הודעה בענין ערב הדיון, על מנת לייתר את התייצבותו של הנתבע וב"כ לדיון.

הנתבע מס' 3 מאידך טען שהיות וניתן לו צו הגנה ע"י מבקר הדמינה, נאלץ הוא לשכור את שירותיה של באת כוחו ולא להסתפק משירותיו של היועץ המשפטי של עירית שדרות. כמו כן טען כי בנסיבות אלו, עומד הוא על הוצאות המשפט לטובתו ומתן ההודעה ערב הדיון, לא היה בה כדי לצמצם את ההוצאות שנאלץ להוצי,א בגין שכירת שירותיה של עורכת הדין מטעמו.

בבוא בית המשפט להכריע בשאלת ההוצאות עליו לתת את הדעת לנסיבות הספציפיות של כל תובענה ותובענה לגופה. כאמור בבג"צ 1946/07 סעיד אלעוברה נ' שר השיכון:

"...על שאלת החיוב בהוצאות להיבחן בכל מקרה על-פי נסיבותיו, בהתחשב, בין היתר, בצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה; בשאלה האם הגשת העתירה לקתה באי מיצוי הליכים או בשיהוי; האם העתירה הגשימה את מטרתה; מהו הסעד אותו קיבל העותר בפועל; וכן הסיבה בעטיה חזר בו יוזם ההליך מההליך אותו הגיש..."

נפסק בעבר חזור ושנה כי כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, הרי שעל-פני הדברים יש בכך כדי ללמד כי הגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה, והנטל על יוזם ההליך לסתור הנחה זו. בין היתר, עליו ליתן הסבר משכנע מדוע ויתר על קיום ההליך בלא שבא על סיפוקו ובלא למצות את ההליך השיפוטי (ועל כך ראה, בג"צ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.2005); בג"צ 738/99 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 9.7.2008); בג"צ 7812/06 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שר התקשורת (לא פורסם, 15.11.2009)).