ת"א 21394-08-13 מדינת ישראל נ' זועבי

1. בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה, על דרך הוספת תובעת נוספת – מדינת ישראל, ולאשר את תיקון סעיף 6 לכתב התביעה, בהתאם לחלקי הקרן הקיימת לישראל ומדינת ישראל.

2. התביעה המקורית הוגשה על-ידי קרן קיימת לישראל (להלן: "קק"ל"), באמצעות רשות מקרקעי ישראל, שמהותה סילוק יד, צו מניעה קבוע, הריסה ודמי שימוש ראויים. על-פי הנטען בכתב התביעה, חלקה 20 בגוש 22508 (להלן: "המקרקעין"),נמצאת בסמוך ומדרום לכפר מצר. קק"ל בעלת מלוא זכויות הבעלות במקרקעין, ולפיכך מוגדרים אלו כמקרקעי ישראל, ונתונים לניהול הרשות. הנתבע הקים בחלק מהמקרקעין מכלאות, סככות, גדרות אורווה ונטע עצים ושיחים. הרשות העניקה לנתבע הרשאה לעיבוד חקלאי ביחס לחלק אחר של המקרקעין. התובעת העלתה מספר טענות משפטיות, ביניהן, מאחר והנתבע מחזיק ומשתמש בחלק מהמקרקעין ללא היתר הרשות, הוא מסיג גבול בהם, ולתובעת הזכות לדרוש סילוק ידו מהם.

3. הנתבע הגיש כתב הגנה, וטען בין היתר, כי התובעת העלימה מבית-המשפט, שכל המקרקעין, הינם אדמות מושאע ובחזקת ו/או בשימוש תושבי כפר מצר בטרם הוקמה המדינה, ובכלל זה, כי בגין המקרקעין ניתן פסק-דין ו/או קיימת הסכמה וכו', של מנהל מקרקעי ישראל ו/או רשויות המדינה, הקובע כי השטחים הינם שטחי מרעה ו/או מכלאות לתושבי כפר מצר. אין כל יריבות בין הנתבע לתובעת, אשר איננה הבעלים ו/או המחזיקה של השטח נשוא המכלאה ו/או המקרקעין מושא התביעה. אין בנסח הרישום משום הוכחת בעלות התובעת במקרקעין שמחזיקם הנתבע.

4.ביום 25/2/2015, הגיש הנתבע חוו"ד בעניין מיקום השטח אשר מוחזק על ידו, וזאת בהתאם לפסק-דין בת"א 1373/85, וטען כי יש בחוות-הדעת כדי ליתר ההליכים דנן, מאחר והנתבע (בטעות נכתב שם התובע – ר.נ.) נמצא בשטח המיועד לתושבי כפר מצר ולא פלש לשום מקרקעין השייכים לתובעת.

5. ביום 12/3/2015 התקיים דיון במעמד ב"כ הצדדים, שבסופו הוריתי, בין היתר, על הגשת תצהירים וקבעתי להוכחות. באותו היום, הגישה התובעת את הבקשה, נשוא דיוננו, כאשר במסגרתה טענה, בין היתר, כי מעיון בכתב התביעה ובנסח שצורף לו עולה, כי המקרקעין הינם בבעלות משותפת של קק"ל ומדינת ישראל. בשל שגגה משרדית נכתב בכתב התביעה, כי המקרקעין בבעלות בלעדית של קק"ל. משכך מבוקש, כאמור בסעיף 1 לעיל. התובעת הבהירה, כי בכל מקרה, רשות מקרקעי ישראל, היא שמנהלת התביעה עבור הבעלים הרשומים – המדינה וקק"ל – ובמקרה דנא, הוספת התובעת הנוספת הרשומה כבעלים, אינה משנה את מהות התביעה. כל יתר העובדות המתוארות בתביעה, לרבות שומת דמי השימוש והסעדים הנתבעים נותרים בעינם. על כן, לא ייגרם לנתבע כל נזק מאישור התיקון.

6. הנתבע ביקש לדחות הבקשה, ולחילופין לחייב התובעת בהוצאות ושכר טרחה גבוהים בשל מחדליה כפי שתוארו בתגובה, ובשל העובדה כי עליו יהיה להגיש כתב הגנה מתוקן תוך בזבוז זמנו. איני מוצאת לנכון לחזור על כל טענות הנתבע, שאליהן אתייחס בדיון גופו, אלא על עיקרן, שבקשתה הקצרה של התובעת, אשר אינה מרחיבה בנוגע לסיבות בגינן מתבקש התיקון, לשיהוי בהגשת הבקשה, לזמן הרב שעבר מיום הגשת תביעתה, לאמירותיה כי הדיון מוצה, מלמדת כי אין ממש בבקשה דנא, וכי מדובר בניסיון נואש להציל את תביעתה משהבינה כי זו תידחה על הסף בהיעדר יריבות. התובעת מצד אחד טוענת בבקשתה, כי המדובר בשלב ראשוני ביותר של בירור התובענה, ומצד שני בא-כוחה ציין בפני בית-המשפט, כי ההליכים המקדמיים מוצו.

דיון והכרעה: 

7. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, הנני מקבלת את הבקשה. הלכה למעשה, התובעת מבקשת את תיקון כתב התביעה על דרך הוספת תובעת. בתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984 (להלן: "התקנות"), נקבע: "בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

8. המלומד אורי גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013) בעמוד 154 כותב, כי המבחן לצירוף בעל דין נוסף אינו תועלתו ונוחותו של התובע, אלא השאלה אם דרוש הצירוף, כדי שבית-המשפט יוכל לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתות שקמו עקב הגשת התביעה העומדת לבירור. תקנה 24 אינה מיועדת למנוע ריבוי משפטים, אף אם השימוש בה, עשוי לגרום לכך בעקיפין. העובדה, שפלוני שלא היה בעל דין עשוי לפתוח מצדו במערכה חדשה באותו עניין, אינה עושה את "נוכחותו דרושה", כדי שבית-המשפט יפסוק ביעילות ובשלמות בפלוגתות. המבחן הוא, האם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא שפלוני היה בעל דין, היינו בלא שפסק הדין יחייבו ושיהא מעשה בית דין גם כלפיו.

9. ברע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' ליאון קורלנד ואח' (25/6/07), אליו הפנה המלומד גורן, נפסק כי: "בע"א 94/80 ברנר נ' פתוח יהודה...נקבע כי תנאי לקבלת בקשה לצירוף תובע נוסף על פי תקנה 24 הוא שניתן היה לצרפו כתובע מלכתחילה ...ושעומדת לו עילת תביעה נגד הנתבעים...נעיר כי אחד השיקולים החשובים בבירור בקשה לצירוף צד הינו שאלת היעילות הדיונית. במסגרת זו יובאו בחשבון, בין יתר הנתונים, המועד בו הוגשה הבקשה והשלב אליו הגיע ההליך. אף שתקנה 24 קובעת כי ניתן לצרף בעל דין בכל שלב משלבי הדיון, בית המשפט עשוי לדחות בקשת צירוף שהוגשה באיחור ושקבלתה תכביד על ניהול ההליך...ואולם, בענייננו, לא מצאתי כי מתקיים חשש ממשי מסרבול ההליכים בבית המשפט המחוזי. נראה כי תיקון כתבי הטענות - אם יידרש - יהיה מינורי, הואיל ולמשיבה אין טענות עובדתיות משל עצמה (למעט הטענה כי נשאה בהוצאות הטיפול הרפואי לו נזקק המשיב 1)".