ת"א 21358-09-15 פנינת שמש חברה להשקעות בע"מ ואח' נ' Salesians of Don Bosco ואח'

לפניי בקשות מטעם הנתבעים 2-1 וכן מטעם הנתבעת 3 לחייב את התובעת – חברה בע"מ – בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם במקרה שהתובענה תידחה בסופו של יום והם יזכו בדין, והכל מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

התובענה

עניינה של התובענה הוא בטענת התובעת כי נכרת בינה לבין הנתבעת 1 הסכם למכירת המקרקעין הידועים כגוש 5171 חלקות 4, 5, 8, 10 ו- 14; גוש 5174 חלקות 6 ו- 7; וגוש 5177 חלקות 1, 2, 4 ו- 7, וזאת בהתבסס על שורת מסמכים ובהם גם הסכמים נטענים מיום 7.9.2010 ומיום 31.3.2011. לחלופין נטען, שיש לראות את התנהלות הנתבעת 1 כחוסר תום לב במשא ומתן המצדיקה לראות בהבנות אליהם הגיעו הצדדים כהסכם מחייב. לטענת התובעת, היא ביקשה כל העת ליישם את ההסכם ואף שילמה לנתבעים 2-1 סכומים על חשבון התמורה, אך למרבה הפתעתה התברר לה שבשנת 2015 הנתבעת 1 מכרה לנתבעת 3 את אותם המקרקעין. על כן הנתבעת מבקשת לאכוף את ההסכם הנטען כך שהיא תרכוש את הזכויות במקרקעין תמורת 150,000,000 ש"ח.

הנתבעים מצדם טוענים שיש לדחות את התביעה. לטענת הנתבעים 2-1, יש לדחות את התביעה על הסף בשל היעדר עילה, היעדר יריבות, שיהוי וחסר תום לב. כמו כן יש לדחות את התביעה גם לגופה. לטענתם, כלל לא נכרת הסכם בין הנתבעת 1 לתובעת. בין הצדדים התנהל מו"מ אשר לא הבשיל לכדי הסכם, בשל אי הסכמות מהותיות בין הצדדים. אותם מסמכים שעליהם מתבססת התובעת הם טיוטות מתווה אפשריות שעלו במהלך המשא ומתן. אך אלו לא התגבשו לכדי הסכם מחייב, דבר העולה מהמסמכים עצמם ומהתנהלות הצדדים במסגרת המשא ומתן. כמו כן לא התקבלו להתקשרות נטענת זו האישורים הנדרשים מהגורמים המוסמכים בנתבעת 1 לשם ביצוע התקשרות כאמור. על היעדר כריתת ההסכם ניתן ללמוד גם מכך שהתובעת לא פעלה לקיום ההסכם הנטען, ולא שילמה לנתבעים כל סכום משמעותי בהתאם להסכם. הסכום ששולם לנתבע 2, העומד על סך של כ- 400,000 ש"ח, אינו מהווה חלק מהתמורה אלא תשלום לנתבע 2 באופן אישי בעבור שירותיו. סכום אשר הנתבע 2 מבקש להחזירו לידי התובעת וזו מסרבת לקבלו. סכום זה מוחזק בנאמנות עבור התובעת על ידי בא כוח הנתבעים 2-1.

גם לטענת הנתבעת 3, לא נכרת כל הסכם בין התובעת לנתבעת 1. דבר זה נלמד, בין היתר, מהתנהלותה של התובעת, אשר לא פעלה למימוש ההסכם הנטען ולא עשתה כל פעולה לשם עמידה על זכויותיה הנטענות במקרקעין במשך תקופה ארוכה. לעומתה הנתבעת 3 התקשרה בהסכם מחייב עם הנתבעת 1 לרכישת המקרקעין ביום 13.8.2015.

הבקשות לחיוב בהפקדת ערובה

בבקשות שלפניי טוענים הנתבעים שיש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהן. זאת מכיוון שכאשר מדובר בחברה בערבון מוגבל, דוגמת התובעת, ברירת המחדל היא הפקדת ערובה, אלא אם הוכיחה התובעת כי מתקיימים בה אחד החריגים הקבועים בסעיף 353א לחוק החברות. לטענת הנתבעים, בנסיבות המקרה אין מקום לחרוג מכלל זה ממספר טעמים: לא הוכח שיש לתובעת יכולת כלכלית או נכסים שמהם ניתן להיפרע; התובענה הוגשה בשיהוי; וסיכויי ההליך קלושים. הנתבעים 2-1 הוסיפו שלאחרונה ניתן פסק דין שדחה תביעה שאחד התובעים בה היה בעלי התובעת ובו חויבו התובעים באותו הליך בתשלום 100,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. מכך מבקשים הנתבעים 2-1 ללמוד שלבעלי התובעת יש רקע של הגשת תביעות סרק.

תגובת התובעת לבקשות

בתגובתה לבקשות טענה התובעת כי יש לדחות את הבקשות. לטענתה, יש לדחות את הבקשה של הנתבעים על הסף בשל אי תמיכת העובדות הנטענות בבקשה בתצהיר. לגופו של עניין טענה התובעת, שאין מקום לחייבה בהפקדת ערובה ממספר טעמים. ראשית, נטען שמצבה הכלכלי של החברה התובעת תקין ויאפשר לה לשלם את ההוצאות. בעניין זה טוענת התובעת שניתן להתרשם מחוסנה הכלכלי מאישור רואה חשבון שצורף לתגובתה ולפיו עודף נכסי החברה נכון ליום 31.12.2014 עולה על התחייבויותיה ב- 4 מיליון ש"ח, ומנסחי טאבו של שלושה נכסי נדל"ן אשר יש לתובעת זכויות בהם והם בעלי שווי רב. עוד הוסף שהנתבעים 2-1 מחזיקים בסך של כ- 400,000 ש"ח ששילמה התובעת על חשבון ההסכם הנטען, אשר יוכלו לשמש במקרה הצורך לפרעון הוצאות המשפט. שנית, נסיבות העניין מצדיקות שלא לחייב את התובעת בהפקדת ערובה, זאת בשים לב לכך שחיוב בערובה פוגעת בזכות הגישה לערכאות ובזכות הקניין, שהן זכויות חוקתיות.

באופן קונקרטי, לגבי הנתבעים 2-1 בנסיבות העניין מתקיימות כמה נסיבות המביאות לפי טענת התובעת למסקנה זו: (1) הנתבעים 2-1 פעלו בחוסר תום לב כלפי התובעת בכך שחזרו בהם מההסכמות וזאת לאחר קבלת תמורה מהתובעת על חשבון ההסכם. הנתבעים 2-1 "הוסיפו חטא על פשע" בכך שטענו לשיהוי, למרות שהעיכוב במימוש זכויות התובעת מקורו בהתנהלות הנתבע 2, נציג הנתבעת 1, אשר הבהיר לתובעת שהעסקה עומדת על כנה. (2) הנתבעים 2-1 הביאו את ההליכים על עצמם בכך שהציגו לנתבעת 3 מצג מטעה שלפיו אין לתובעת טענות בנוגע למקרקעין. (3) טענת הנתבעים 2-1 בדבר הגשת תביעת סרק על ידי בעלי התובעת היא טענה שאין לקבלה. עצם דחיית הליך מסוים אין בו כדי להצביע שמדובר בהליך סרק ומכל מקום אין בדחיית הליך אחד כדי להביא להנחה שכל הליך שאותו מתדיין או גורם קשור אליו הוא הליך סרק.