ת"א 21354-10-11 רויזין נ' טרטישני ואח'

תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו, כנטען, לתובעת כתוצאה ממעשי תקיפה של כלבה שבבעלות הנתבעים (להלן: "הכלבה"), המתגוררים בשכנות לתובעת, במספר הזדמנויות שונות וכן כתוצאה ממעשה תקיפה של הנתבעת כנגד התובעת, כנטען.

הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, וכי פסק הדין יינתן בעניינם של שני הנתבעים, יחד ולחוד, כאשר פסק הדין שניתן כנגד הנתבע 2, בהעדר הגנה והתייצבות, בוטל בהסכמה .

התובעת לא טוענת לגרימת נכות רפואית כתוצאה מהאירועים הנטענים.

לטענת התובעת, היא נפגעה מכלבה שבשליטת ואחזקת הנתבעים, זאת, במספר אירועים שונים. לטענתה, בחודש יולי 2010, עת טיילה התובעת עם כלבתה, כלבתם של הנתבעים, שהייתה משוחררת ללא רצועה, החלה לתקוף את התובעת בעוד היא מחזיקה את כלבתה הגורה על ידיה, וכתוצאה מכך נגרמו לתובעת נשיכות בקרקפת ובגפיים, מכנסיה נקרעו והיא נותרה עירומה לעיני כל. עוד נטען כי בחודש ינואר 2011, עת הוציאה התובעת את כלבתה לטיול באזור מגוריה, הגיחה לפתע הכלבה של הנתבעים והחלה לתקוף ולנשוך את כלבתה של התובעת וגרמה לה פציעות ונשיכות חודרניות אשר הצריכו טיפול וטרינרי מקיף. האירוע השלישי אירע בחודש מאי 2011, עת טיילה התובעת עם כלבתה, ולפתע הופיעה הנתבעת עם כלבתה והנתבעת התגרתה והתריסה באמצעות כלבתה בניסיון לאיים ולהפחיד את הנתבעת. בחלוף מספר דקות עזבה הנתבעת את המקום וחזרה ללא הכלבה, פנתה אל התובעת בצורה בוטה, גידפה אותה וחבטה בה באמצעות מטרייה וגרמה לפציעתה. כתוצאה מהחבטות נפגעה התובעת בכתף ובשורש כף יד ימין, בעקבותיהם נזקקה לקבלת טיפול רפואי. עוד נטען כי בחודש יולי 2011, עת הסתובבה התובעת עם כלבתה, תקפה כלבת הנתבעים, אשר הייתה מלווה בבנה הבכור של הנתבעת, את התובעת וכלבתה, וכתוצאה מכך נגרמו לתובעת חבלות ונשיכות והיא נזקקה לקבלת טיפול רפואי. טוענת התובעת כי כתוצאה ממעשי התקיפה המתוארים לעיל, היא סובלת מחרדות ומפחדים אשר גורמים לה לחוסר תפקוד, והיא מצויה תחת טיפול ומעקב פסיכיאטרי ונוטלת תרופות וכדורי הרגעה באופן רציף.

הנתבעת מכחישה את כל הנטען על ידי התובעת ומכחישה כי הטיפולים הרפואיים והתרופות שהתובעת נוטלת הינם תוצאה של מעשי התקיפה הנטענים אלא שהתובעת סובלת מזה שנים לפני האירועים הנטענים ממחלות שונות, לרבות מחלות נפש, ובשל כך היא נוטלת תרופות שונות, ולכן, יש לדחות את הטענה כי טיפולים אלה הם תוצאה של האירועים נשוא התביעה. עוד טוענת הנתבעת כי מזה מספר שנים התובעת מנהלת נגדה מסע של הכפשות ותלונות שווא. לטענת הנתבעת, קיימות סתירות מהותיות בתצהירי התובעת, בראיות מטעמה ובעדותה בבית המשפט, לרבות לעניין מועד קרות האירועים הנטענים והנזקים שנגרמו, לטענתה, עקב האירועים הנ"ל, כאשר אחת התלונות במשטרה נסגרה מחוסר ראיות והשנייה טרם הובררה. דבר המלמד כי המדובר בטענות שווא. בהתייחס לאירוע הנטען הראשון טוענת הנתבעת כי, בליל האירוע, בשעה 23:30 בלילה, יצאה עם כלבתה ועם חברות נוספות וכלביהן לטיול, ולפתע הופיעה כלבתה של התובעת כשהיא משוחררת והחלה לשחק עם הכלבים האחרים, והתובעת, שחששה ככל הנראה שהכלבים תוקפים את כלבתה, מיהרה להרים אותה על ידיה, ובתגובה כלבתה של התובעת, אשר ביקשה לשוב ולשחק עם הכלבים שקפצו מסביבה, ניסתה להשתחרר מאחיזתה של התובעת שנאבקה עמה ולא אפשרה לה לרדת, וכתוצאה מהמאבק ביניהם שרטה אותה כלבתה פעם אחר פעם. עוד נטען בסיכומי הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי השריטות נגרמו לה על ידי כלבתה של הנתבעת או שמא נגרמו על ידי כלבתה היא או על ידי הכלבים האחרים שהיו במקום, ולאו דווקא על ידי כלבתה של הנתבעת. בהתייחס לאירוע הנטען השני, טוענת הנתבעת כי האירוע בדוי מליבה של התובעת וכי התובעת לא הציגה כל עדות או אסמכתא בכדי לתמוך בטענותיה, לרבות כי נגרם לה נזק כלשהו. בהתייחס לאירוע השלישי, שעניינו תקיפת התובעת על ידי הנתבעת ביום 14/5/11, טוענת הנתבעת לסתירות בראיות התביעה לעניין סיבת ביקורה אצל רופא, כאשר לפי ממצאי הבדיקה הרפואית לא נגרמו לתובעת נזקים כלשהם עקב המעשה הנטען והמוכחש. באשר לאירוע הרביעי מיום 18/7/11, טוענת הנתבעת כי הבדיקה הרפואית גילתה כי לא נגרמו לתובעת נזקים ברגליים, דבר הסותר את תיאורה של התובעת לנזקים ולמעשה התקיפה, מה גם והביקור אצל הרופא היה ביום 17/7/11, היינו, לפני מועד קרות האירוע הנטען, ביום 18/7/11, דבר המעלה תהייה של ממש.

הנתבעת אישרה בעדותה בבית המשפט כי הכלבה נשוא התביעה היא בבעלותה ובבעלות בנה, נתבע 2, והיא בחזקת שניהם, כאשר אין חולק כי לפי כרטיס בעל חיים, נתבע 2, בנה של הנתבעת 1, הוא הבעלים הרשום של הכלבה.

בעדותה בבית המשפט תיארה התובעת את האירוע מסוף חודש יולי 2010. לא שוכנעתי כי הסתירה בראיות התובעת, לעניין מועד קרות האירוע ( בחלקן עולה כי זה אירע במוצאי שבת ובחלקן האחר ביום שישי ), מהותית ויסודית, הגורעת ממשקל עדותה של התובעת. שכן, הנתבעת, בעדותה בבית המשפט וכן בכתב ההגנה והתצהיר מטעמה, מאשרת את המפגש הרלבנטי בינה לבין התובעת אך טוענת כי כלבתה לא תקפה את התובעת כלל ועיקר ולא נשללה הטענה כי הנזקים שנגרמו לתובעת באירוע זה, בין היתר שריטות בראש ובירך, נגרמו מכלבתה של התובעת או מהכלבים האחרים שהיו במקום. האישור הרפואי מיום 3/8/10 ואישור לשכת הבריאות מיום 3/8/10 ( המצורפים לתצהיר התובעת ) תומכים אף הם בגרסת התובעת כי נגרמו לה נזקי הגוף הנ"ל באירוע זה, וכי נזקקה לטיפול רפואי כמתואר במסמכים אלה. גם בהנחה והייתי מאמץ את גרסת הנתבעים, כי קיימת אפשרות כי כלבתה של התובעת או אחד הכלבים האחרים הם שגרמו לנזקים אלה, ולא כלבתה של הנתבעת, הרי שהתובעת נאלצה, בנסיבות שנוצרו, להרים את כלבתה מעל כתפיה, על מנת להגן עליה מפני הכלבים האחרים, לרבות כלבתה של הנתבעת, ולכן, ואף בהנחה וכלבתה של התובעת היא ששרטה את התובעת בראשה, הרי שזה היה תוצאה של מעשה התקיפה על ידי כלבתה של הנתבעת והכלבים האחרים.

התיאור של התובעת לאירוע מינואר 2011, במסגרתו הותקפה כלבתה על ידי כלבתה של הנתבעת, נתמך באישור וטרינר מיום 5/1/11, אשר מצא ממצאים על גוף הכלבה, המחזקים את התביעה לעניין זה, וכן נתמך על ידי הקבלה המצורפת לתצהיר התובעת לפיה הכלבה טופלה עקב פציעתה על ידי כלב אחר.

לא שוכנעתי כי קיימות ראיות לתמוך בטענת התובעת לתקיפתה על ידי הנתבעת ביום 14/5/11. האישורים הרפואיים המצורפים לתצהירה לא מצביעים על ממצאים התומכים בכך, מלבד נפיחות בכף היד, שעה שאין ראיה ללמד כי ממצא זה הוא תוצאה של מכה באמצעות מטרייה, כטענת התובעת, ושעה שצילום כף היד הדגים ממצאים תקינים.