ת"א 21339-04-12 עירית ירושלים נ' קשישיאן

לפני תביעה כספית לתשלום חוב ארנונה. התביעה נסבה על חוב לתקופה שבין 1.7.96 לבין 31.12.11. בהסכמת הצדדים ניתן פסק דין חלקי המחייב את הנתבעת לשלם את החוב לשנים 2011-2006. נותר לדון אך ביתרת התקופה, היינו בחוב לשנים 2005-1996, שביחס לכך הועלתה טענת התיישנות.

מבוא 

1. ביום 16.4.12 הגישה עיריית ירושלים (התובעת) את תביעתה לתשלום חוב ארנונה בסך 1,022,734 ₪. החוב נסב על נכס המשמש לצרכי עסק והמצוי ברובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים. החוב התייחס, כאמור, לתקופה שבין 1.7.96 לבין 31.12.11.

2. התביעה נדונה לכתחילה לפני כבוד השופטת מ' אביב. לאחר יציאתה לשבתון ממושך לקראת פרישה הועברה התביעה לטיפולי.

3. הנתבעת לא חלקה על כך שהיא שהחזיקה בנכס בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה (ס' 3 לבקשה למתן רשות להתגונן). טענת ההגנה המרכזית שהעלתה הייתה כי התביעה, ככל שהיא מתייחסת לחיובי ארנונה בגין השנים 2005-1996, התיישנה. הנתבעת העלתה, אף שבשפה רפה, מספר טענות נוספות. בהמשך לא עמדה על אלה והן נזנחו (ראו, ע' 4, ש' 18 לפרוטוקול, כמו גם סיכומי הנתבעת שמתייחסים אך לטענת ההתיישנות).

   לאחר שניתנה לנתבעת רשות להתגונן, ולאחר שהתביעה הועברה לפניי, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית מטעמם. בהמשך, וכפי שצוין לעיל, ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין חלקי לפיו חויבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 337,284 ₪ בצירוף הפרשים שצוינו, וזאת בשל חוב הארנונה המתחייב בגין השנים 2011-2006 (ראו פרוטוקול הדיון מיום 8.12.14, החלטה מיום 22.1.15 ופסק דין חלקי מיום 26.1.15).

   נותרו על הפרק, אם כן, חיובי הארנונה בגין השנים 2005-1996 שלגביהם הוסכם כי יש לדון בטענת ההתיישנות (ראו סיכומי התובעת, פסקה שניה סיפא).

4. בהתאם להסדר דיוני שנעשה בין הצדדים, לא נחקרו המצהירים. הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב.