כ' נ' עיריית ראשון לציון

א. מ ב ו א 

1.התובעת ילידת 1957, עובדת תעשייה אווירית התהלכה בבוקרו של יום 26.12.12 בסמוך לביתה ברח' הרב גורן בראשל"צ, ולפתע נתקלה באבני מדרכה בולטות, נפלה ארצה ונחבלה בבוהן רגלה הימנית ובגופה (להלן: "התאונה").

2.התובעת איננה טוענת לנכות צמיתה בתביעה זו, וטוענת להפסדי השתכרות בגין ימי מחלה, הוצאות רפואיות ועזרת הזולת, וכן פיצוי בגין כאב וסבל. הנתבעת חולקת בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. על אף שהתובעת לא טענה לנכות צמיתה, למעשה עתרה לפיצוי צנוע באופן יחסי, סירבה הנתבעת לכל הצעת פשרה של בימ"ש. בדיון מיום 25.1.16, התייצב מר יוסי כהן גזבר הנתבעת והבהיר את עמדת הנתבעת כי מאחר ומדובר בכספי ציבור והנתבעת מתחזקת את מדרכותיה ברמה גבוהה, איננה מוכנה להגיע להסדר כלשהו עם התובעת.

3.בפניי העידו התובעת ובעלה. נציג תעשייה אווירית מר יהודה בכר זומן להעיד על האישור שנתן בכתב מיום 14.7.13 לגבי היעדרויות התובעת ממקום עבודתה לאחר התאונה. תעשייה אווירית ביקשה להעיד את מר חיים שפילר במקום מר יהודה בכר שכתב את האישור, הנתבעת לא הגיבה לבקשה זו על אף החלטת ביהמ"ש. כך ארע שהעד שזומן, הגיע באיחור של שעה לביהמ"ש, והצדדים הגיעו להסכמה דיונית כמפורט בפרוטוקול הדיון כדי לחסוך את עדותו של העד.

4.מאחר והעד מטעם התעשייה האווירית הגיע באיחור ועדותו לא נשמעה לאור ההסדר הדיוני, אני מורה למזכירות להשיב את הפיקדון בסך 750 ₪ לתובעת שהפקידה את הפיקדון עבור עדות העד.

5. מאחר והצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק, פסק הדין יתמקד בשתי המחלוקות.

ב.שאלת החבות 

6.התובעת צרפה לתיק המוצגים תמונות של מקום התאונה, במהלך חקירת התובעת אף הוצגו תמונות בצבע של מקום התאונה, מהן ניתן להבחין בבירור כי מדובר במדרכה הסמוכה לבתי מגורים. המדרכה עשויה מאבנים משתלבות בצורת האות ל'. במרכז המדרכה מצויה שורה אלכסונית של אבנים משתלבות הבולטת מיתר האבנים (להלן: "המפגע"). מדובר בבליטה של מספר אבנים הסמוכות אחת לשנייה, כל אחת בולטת בגובה שונה. הנמוכה ביותר היא בגובה של כ-3 ס"מ, והגבוהה ביותר היא בגובה של כ-6 ס"מ.

7.התובעת העידה, כי היא נפלה במהלך הליכת הבוקר בשעה 06:00 או בסמוך לכך עת טיילה את טיול הבוקר עם כלביה. נפילתה ארעה עת שסיימה את טיול הבוקר, ומשביקשה לשוב לביתה נתקלה כף רגלה באבן המשתלבת הבולטת, והיא מעדה והשתטחה על הרצפה.

התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית אלו נעליים היא נעלה בעת הליכת הבוקר, והיא השיבה כי נעלה נעלי ספורט (ראה עדותה של התובעת בעמ' 9 ש' 10).

8. לא יכולה להיות מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של רשות מקומית (ראה לעניין זה ע"א 176/61 בן ציון לב נ' טרוזמן זהבה, וכן ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' חי כהן, וכן ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' אהרון זוהר). הרציונל העומד בבסיס חובת הזהירות החלה על הבעלים או המחזיק במקרקעין מתבסס על היותו בעל השליטה במקרקעין, בעל הידע לגבי מצבם של המקרקעין, ובעל האפשרות למניעת סיכון באלו.