ת"א 21294-04-15 גיל נ' בוקשפן

המבקש - הנתבע (להלן: המבקש), עתר להעברת מקום דיון בתובענה אזרחית כספית, מבית משפט השלום באשדוד לבית משפט השלום באילת לפי סעיף 49 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד 1984.

ע"פ סמכות מואצלת, לפי הוראת סעיף 53 לחוק האמור, לענין העברת הליך בין בתי משפט בתוך המחוז, להלן ההחלטה ונימוקיה:

המשיב- התובע, תושב ואזרח ישראל מתגורר בחו"ל ואילו המבקש מתגורר באילת.

התובע עתר במסגרת תביעתו, בין היתר, לחייב את הנתבע- המבקש, לשלם לו סך של 179,550 ₪ - השבת חיוב כספי שלטענת התובע שילם ביתר לנתבע על אף הסכם פשרה להסדרת חוב כספי שנחתם בינהם וכן עתירה לצו עשה- השבת חזקה לדירה שבאילת לידי התובע עם מלוי התנאים ע"פ אותו הסכם להעברת החזקה, כמתחייב מאותו הסכם.

הנתבע מצידו, בין היתר, טען כי התובע, הוא זה אשר הפר את ההסכם שהסדיר, בין היתר, תנאי השבת חיובים כספיים שחב התובע לנתבע, לא סיים לשלם לו - לנתבע את חובו כמתחייב מן ההסכם ועל כן לא קמה לו לתובע, המנצל את עובדת המצאות התובע בחו"ל, הזכות לקבל החזקה בדירה נשוא ההסכם שנחתם בינהם.

שני הצדדים, פירטו תחשיביהם והתייחסו-כל אחד מצידו - לרקע עובדתי מורכב שבבסיס מערכת היחסים שבינהם כשבפי כל אחד מהם טענות רבות כנגד האחר.

בבקשתו להעברת מקום הדיון לאילת, טען המבקש, בין היתר, כי הוא עצמו מתגורר באילת, כי האירוע נשוא התביעה התרחש באילת ואף ההסכם נשוא התובענה נחתם בעיר אילת . כן נטען כי עדיו מתגוררים באילת ואף המשיב אשר כיום מתגורר בחו"ל, התגורר בעבר באילת ומשכך ישנה הצדקה עניינית להעברת הדיון.

המשיב טען שאין להיעתר לבקשה מאחר שהמבקש לא צירף תצהיר לאימות העובדות בה כנדרש לפי הוראות סעיף 241 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984.

לגוף הענין טען כי מתעתד להעיד עדים המתגוררים בירושלים, תל אביב, באר שבע ועדים נוספים שאינם מתגוררים באילת, כי המשיב וב"כ אינם מתגוררים באילת ושהעברת מקום הדיון תכביד על ניהול התובענה שהוגשה לבית משפט השלום באשדוד ע"פ כללי הסמכות המקומית.

נטען כי רק במקרים חריגים יעתר לבקשה להעברת מקום השיפוט וש"טעמי נוחות" שהזכיר המבקש אינם בכלל זאת והם זרים לזכותו הבסיסית של התובע לבור את מקום הדיון משעה שהוגשה במחוז שלו נתונה הסמכות המקומית, לדון בהליך.