ת"א 21271-10-12 צ.מ. נ' המשרד לבטחון פנים ואח'

תביעה זו עניינה נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב שהות במעצר.

הנתבעים עתרו לחייב את התובע בערובה להוצאות, זאת לאחר קבלת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, בה קבע המומחה, כי התובע בעל הפרעת אישיות קשה, התנהגות מניפולטיבית לשם רווחים משניים והתחזות. המומחה סבר שלא מדובר באדם עם מחלת נפש מג'ורית. משמעות חוות דעת זו, הינה שטענותיו של התובע בדבר הנזק הנפשי הכבד שנגרם לו עקב המעצר אינן עומדות ולא רק שטענות אלה אינן עומדות אלא שקיימת אפשרות של ממש, כי התובע מנסה לטעון במכוון ותוך התחזות והתחלות להפרעה נפשית שאינה קיימת.

התובע טוען בתגובתו, כי הוא מבקש לחקור את המומחים הרפואיים ולנסות להוכיח תביעתו, מדגיש שהוא חסר אמצעים וכי הטלת ערובה להוצאות משמעה חסימת דרכו להוכיח את תביעתו.

בתשובה לטענות התובע, השיבו הנתבעים, כי טענות התובע אך מחזקות את הבקשה, שכן ברי כי לא יוכלו לגבות את הוצאותיהם ככל שהתביעה תדחה, יחד עם זאת הנתבעים הודיעו, כי יסתפקו בחתימת ערבות של שני ערבים ישראלי בסכום של 10,000 ₪ כל אחד.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את נסיבות התביעה ואת מכלול נסיבות העניין, בשים לב לשלב בו נמצא התיק ולמכלול השיקולים בפסיקה בנוגע להטלת ערובה להוצאות, באתי לידי מסקנה, כי נכון לקבל את הבקשה רק בחלקה ולחייב את התובע כתנאי להמשך בירור התביעה, בחתימת ערב ישראלי בעל הכנסה קבועה.

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מקנה לבית המשפט או הרשם את הסמכות "אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". עניינה של תקנה זו לאזן בין האינטרס שבמניעת תביעות סרק והבטחת הוצאותיו של נתבע מחד גיסא, לבין האינטרס שבשמירה על זכות הגישה לערכאות מאידך גיסא. התקנה על-פי לשונה אינה קובעת אמות מידה להחלתה, והיא מעניקה שיקול דעת נרחב לבית המשפט. לצד זאת, פסיקתו של בית משפט זה התוותה מספר שיקולים מרכזיים שעל בית המשפט ליקח בחשבון בבואו לצוות על מתן ערובה (ראו: רעא 5488/16 אבנר נתנאל נ' רישן בנין והשקעות בע"מ (17/7/16), להלן: "עניין נתנאל").

על הכף עומדים, מחד זכותו של אדם למצות את יומו בערכאות ומאידך אינטרס ציבורי המבקש להבטיח לבעל דין הגנה מפני מצב בו יתקשה לגבות את הוצאותיו.

זכותו של אדם למצות את יומו בערכאות המשפט הוכרה כזכות בעלת אופי חוקתי (ע"א 3833/93 ד"ר יוסי לוין נ' אילנה לוין ואח', פ"ד מח(2) 862; רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647 (להלן: "עניין אויקל"); ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577). הפסיקה הכירה בכך שמימוש זכות הגישה לערכאות הוא פעמים רבות תנאי ליכולת אכיפתן של זכויות יסוד אחרות (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איבראהים ואח', פ"ד נח(5) 865). עוד נפסק, כי זכות הגישה לערכאות עומדת, כמובן, לכל אדם, בלא קשר ליכולתו הכלכלית, ונתונה גם למעוטי היכולת, אשר אין ברשותם אמצעים כלכליים למימון הוצאות ההתדיינות המשפטית (רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב ואח', פ"ד נד(2) 845; עניין אויקל, לעיל).

משכך, הנחה לא פעם בית המשפט העליון, כי בהפעלת שיקול הדעת בענין הפקדת ערובה להוצאות משפט יש לתת משקל ממשי לזכות החוקתית של פנייה לערכאות (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית (תשנ"ט) 35, ראו גם: רעא 3601/04 לין ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל מנהלת ההגירה/ משטרת ישראל (18/10/07) (להלן: "עניין לי ו'נצ'ון")).

למול הזכות החוקתית של תובע, יהא מצבו הכלכלי אשר יהא, פועל אינטרס ציבורי כבד משקל, המבקש להבטיח לבעל דין הגנה בפני מצב בו יתקשה לגבות הוצאות שנפסקו לטובתו בהליך שהוגש נגדו וכשל. הערבון נועד להגן על בעל הדין שכנגד מפני חסרון כיס, הטרדה, וניצול המשאב האנושי בגרירתו למשפט שנסתיים בפסק לזכותו, על דרך הבטחת יכולתו לממש את גביית ההוצאות  שנפסקו לטובתו (עניין לי ו'נצ'ון, בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (מיום 17.10.07); ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ"ד מז(3) 846); ע"א 8440/03 בן ציון כהן נ' חיה לחוביץ, תק-על 2004(3) 353; רע"א 8010/01 יעקב מימון נ' גונר אלדן, תק-על 2002(2) 1128). 

בעניין לי ו'נצ'ון קבע בית המשפט, כי מנגנון האיזון בין השיקולים הנוגדים לצורך החלטה בענין הערבות מצריך התייחסות ליכולתו הכספית של מבקש הפטור וסיכויי ההצלחה של ההליך. הפן של היכולת הכספית משקף את אינטרס זכות הפנייה לערכאות. היבט סיכוייו של ההליך משקף את עניינו של הנתבע בהבטחת הוצאותיו למקרה שההליך יידחה. בגדר שיקולים מרכזיים אלה, ניתן משקל למאפיינים מיוחדים של המקרה הנדון, כאשר המגמה היא לאזן בדרך ראויה בין הערכים השונים הפועלים ברקע העניין.

ברעא 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין (12/12/14), התייחס בית המשפט לארבעה שיקולים מנחים, בבוא בית המשפט לקבוע ערובה להוצאות: תושבות חוץ; אי מתן מען עדכני בכתב התביעה; סיכויי התביעה ומצב כלכלי ירוד של תובע, כאשר אין חולק שלא מטילים הפקדת ערובה על תובע בשל עוניו בלבד וצריך להתווסף לשיקול זה, טעם נוסף (ראו גם: עניין אויקל, שהוזכר לעיל).

דרך כלל, הטלת ערובה נדונה לגבי תובעים שאינם מתגוררים בארץ וההנחה היא שאין בידיהם נכסים מהם ניתן להיפרע ושעה שקשה לפעול כנגדם על מנת לגבות ההוצאות, החלטות בנוגע להפקדת ערובה על תושב ישראלי הן אמנם נפוצות פחות אך עצם התושבות אינה מעניקה לתובע חסינות מפני הטלת ערובה. וראה אך לאחרונה עניין נתנאל, שם דחה בית המשפט העליון (כב' השופט סולברג), בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להטיל ערובה של 80,000 ₪, על תובע, בקובעו כי בנסיבות בהן העריך בית המשפט המחוזי שסיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים, גם אם לא ניתן להעריך את ההליך כהליך סרק מובהק, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי (ראו גם: עא 8440/03 בן ציון כהן נ' חיה לחוביץ (21/7/04), שם אישר בית המשפט העליון דחיית תביעה, מקום שלא הופקדה ערובה; תא (ת"א) 39752-06-12 ישראכרט בע"מ נ' ירון אלעד (6/6/13), שם קבע בית המשפט, כי על התובע להפקיד ערובה של 35,000 ₪ לטובת המבקשת).

בענייננו, לתובע עומדת זכות הפנייה לערכאות, ויש לפעול כדי לאפשר לו את מימושה. יחד עם זאת, גם בהינתן שמצבו הכלכלי של התובע דחוק והטלת ערובה תקשה עליו את הזכות לא ניתן להתעלם מכך שסיכויי התביעה אינם טובים (בלשון המעטה) וזאת לא רק נוכח חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אלא גם בשים לב למסמכים הרפואיים מזמן אמת.

אכן לתובע עומדת הזכות לנסות ולהוכיח את תביעתו ואף הזכות לחקור את המומחים, ואולם קשה להשלים עם מצב, בו הנתבעים ידרשו להוצאות רבות על מנת לנהל את ההליך מבלי שיהא סיכוי של ממש לגבות הוצאות אלה, ככל שתדחה התביעה.

יש למנוע מצב בו תובע ינהל הליך משפטי שסיכויים להתקבל קלושים, כאשר מנגד בשל מצבו הכלכלי, הסיכוי לגבות הימנו הוצאות בסופו של הליך כמעט ולא קיים ומשכך קיימת לתובע סוג של חסינות, שעה שהתביעה תדחה והוא מתנהל כמי שאין לו מה להפסיד בעצם ניהול ההליך, בעוד הנתבעת נדרשת להשקיע משאבים רבים על מנת לנהל את הגנתה בלא סיכוי להשיבם.