ת"א 2124-04 מצפה בית שמש בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל

תביעה כספית שמקורה בעסקאות לשינוי ייעוד שנערכו בשלהי שנות ה- 90 במושב זנוח המצוי באזור רמת בית-שמש.

מבוא

1. לפניי תביעה כספית שהגישה התובעת, מצפה בית שמש בע"מ, חברה קבלנית ששימשה במועדים הרלוונטיים לתביעה כיזם בפרויקטים לבניה (להלן: "התובעת"). התביעה הוגשה כנגד מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") והסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות"). המנהל שלח הודעת צד שלישי כנגד הסוכנות וכנגד זנוח – מושב עובדים של פועלי אגודת ישראל להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "המושב" או "זנוח" או "האגודה"). הסוכנות שלחה הודעת צד שלישי כנגד המושב והוא מצדו – שלח הודעת צד שלישי כנגד התובעת.

התובעת התקשרה עם המושב בהסכם לרכישת מקרקעין לבניה, כחלק מעסקאות שינויי יעוד שנערכו במהלך שנות ה- 90 במושבים שונים ברחבי הארץ.

לטענת התובעת, היא נקלעה, בצר לה, כ"בת ערובה" לסכסוך לא לה שהתגלע בין המנהל לבין הסוכנות ועניינו דרישת הסוכנות לקבלת פיצוי במקרה של שינוי ייעוד, בגין וויתורה על זכויותיה הנטענות בקרקע ששונה ייעודה. בעקבות סכסוך זה, התעכבה לטענת התובעת הקמת פרויקט מגורים בשטח מושב זנוח (להלן: "הפרויקט") לתקופה של כשלוש שנים (להלן: "תקופת העיכוב"), ונגרמו לה הפסדים אדירים של עשרות מיליוני שקלים.

התובעת מבקשת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב כך שקבלת רווחי הפרויקט התעכבו (לאורך תקופת העיכוב) וזאת בשל הסכסוך הנ"ל. בנוסף, מבקשת התובעת פיצוי בגין הפסדים שנגרמו לה במשך תקופת העיכוב כתוצאה מירידת ערך הפרויקט, הקשיים במימושו ובשיווקו והכל נוכח חלוף הזמן הרב ושינוי תנאי השוק. נזקים אלו נגרמו לתובעת, לטענתה, לאור התנהלות רשלנית של המנהל ובעיקר – לאור התנהלות רשלנית של הסוכנות, שהעבירה אותה לדבריה במשך תקופת העיכוב מסכת תלאות בדרכה לקבל את חוזי הפיתוח שהובטחו לה, מהמנהל (להלן: "חוזי הפיתוח"). מעבר לנזקים אלו, דורשת התובעת השבה מהמנהל בגין תשלומי דמי חכירה מהוונים והיטל השבחה שלטענתה שולמו לו ביתר וכן השבה מהסוכנות בגין תשלומים ששילמה לה לטענתה בעקבות דרישה שלא כדין. לטענתה של התובעת, ההשבה מהסוכנות נדרשת לאור פגמים בכריתת מסמכים עליהם חתמה ולאור התנהלותה שלא כדין של הסוכנות בהיותה גוף דו-מהותי, והכל כפי שיפורט בהרחבה להלן.

אזכיר כבר עתה, כי בין הצדדים קיימת מערכת הסכמית מורכבת ששורשה נטוע ב"הסכם משבצת" תלת-צדדי, בין המנהל – משכיר הקרקע (כנציגם של בעלי הקרקע), הסוכנות – השוכרת (כגוף מיישב), והמושב – כבר רשות (להלן: "החוזה המשולש"). בין המושב והסוכנות קיימת מערכת הסכמית נוספת, דו-צדדית, אשר המנהל אינו צד לה.

הגשת כתבי הטענות וניהול הליכי הביניים ארכו זמן לא קצר לאור מורכבות הנושאים והיקף החומר; ביום 25.9.09 הוריתי על הגשת ראיות. גם מלאכה זו ארכה זמן לא מבוטל בשל מורכבותן של הסוגיות. יצוין, כי במהלך פרשת ההוכחות הופסקה התובענה לפי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 לפרק זמן של כשנתיים והתיק נדחה ללא דיון על מנת שהצדדים ינסו למצות ביניהם את המשא ומתן, לבקשתם. לאחר שמשא ומתן זה לא צלח, המשיך התיק להתנהל כסדרו. חלק מהמחלוקות המפורטות בהליך כאן, ובמיוחד אלו שבין המנהל והסוכנות, מתנהלות מזה שנים רבות גם בהליכים משפטיים אחרים, הן בקשר למושב זנוח והן בקשר למושבים אחרים, וממשיכות להתנהל גם נכון למועד מתן פסק דין זה בבית המשפט העליון.