ת"א 21096-10-12 עבד אל ברגיתי נ' רמ"י

תובענה למתן פס"ד הצהרתי לפיו המקרקעין בחלקה 36 גוש 3971 בלוד (להלן: "המקרקעין") המוחזקים ע"י התובע, הם המקרקעין נושא התביעה המתבררת בבית משפט השלום ברחובות (ת.א. 4346/06 - תביעת פינוי שהוגשה על ידי הנתבעת כנגד התובע ואשר בעטיה הוגשה תובענה זו), אשר ניתנו לאביו המנוח סלים עבד רחמן אלברגיטי ז"ל (להלן: "המנוח"), שהתובע הוא יורשו, כפיצוי בגין רכישת המקרקעין וע"כ זכאי התובע להרשם כבעלים בהם.

במקורה כללה התובענה סעד הצהרתי לפיו רכישת המקרקעין ע"י המדינה לפי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג-1953 (להלן: חוק החר"ם) מנוגדת לדין והיא בטלה, וכן כללה תובע נוסף שטען לזכות דיירות מוגנת במקרקעין. ואולם לאחר שהגישה הנתבעת בקשה לסילוק התובענה על הסף, ביקש התובע בישיבה מיום 10.4.13 לחזור בו מהעתירה בדבר בטלות רכישת המקרקעין לפי חוק החר"ם, ובהודעה נוספת מיום 29.4.14 הודיע כי עניינו של התובע האחר הוסדר והוא פינה את המקרקעין, ועל כן ביקש למוחקו מכתב התביעה. הודעות אלו הוצהרו על ידי ב"כ התובע גם בישיבת 1.5.14.

בנסיבות אלה עוסק איפוא עניינו של פסק דין זה אך בשאלה הראשונה, היינו האם המקרקעין אכן ניתנו לאביו המנוח של התובע במסגרת הליכי בירור תביעותיו, כפיצוי בגין זכויותיו שנרכשו לפי חוק החר"ם.

תמצית טענות הצדדים

4. תמצית טענות התובע היא כדלקמן: :

• במסגרת מסמכים שהגיעו לידי התובע תוך כדי ניהול תביעת הפינוי נגדו, הסתבר לו שרישום הזכויות ע"ש הנתבעת בטעות יסודו והוא נוגד את הוראות הדין, וכי בפועל, התובע הוא הבעלים במקרקעין.

• התובע הוא יורש אביו המנוח שקיבל את זכויותיו מאמו המנוחה (סבתו של התובע) פאטום מחמד מוסטפה ברגיטי ז"ל (להלן: "המנוחה"), שהיתה הבעלים במספר חלקות בלוד ובכללן חלקה 36, המוחזקת על ידי בני משפחת התובע מזה שנים רבות עוד קודם קום המדינה.