ת"א 21090-10-11 בדוי(המנוח) ואח' נ' מילר ואח'

בהתאם להסכמת הצדדים, לאחר שעיינתי בעל החומר המצוי בתיק בית המשפט לרבות תחשיבי הנזק, להלן הצעתי לפשרה.

למען הסר ספק, מדובר בהצעה לפשרה בלבד, שאין בה כדי לכבול את בית המשפט בבואו לדון בתובענה זו, ובכלל זה בכל החלטה ו/או פסק דין.

הנחות יסוד:

נתונים כללים:

תאריך לידת המנוח: 23.12.62

תאריך התאונה ומועד פטירת המנוח: 8.4.10

גילו של המנוח במועד התאונה:47 שנים ו- 8 חודשים.

תעסוקה:

אין מחלוקת כי התובע קיבל גמלת אבטחת הכנסה מן המוסד לביטוח לאומי אשר לפני פטירתו עמדה, בערכי קרן, על סך של 1,724 ₪ לחודש.

התובעים טוענים כי על אף שקיבל אבטחת הכנסה, הרי שהתובע עבד וניהל שני עסקים אשר הניבו לו הכנסה חודשית בסך של 10,000 ₪ בחודש, הגם שלא דיווח לרשויות המס אודות הכנסה זו.

לטענת התובעים התובע עסק בסחר בגרוטאות ברזל ולצורך כך אף שכר שטח מקרקעין בכניסה לכפרו. עדו טוענים הם כי היה בעל עגלה וטרקטורון והיה מסיע ילדים בימי חג, בתמורה לתשלום.

התובעים צירפו תצהירים וכן עדויות שונות ותמונות אשר לטעמם מעידים אודות עובדת ניהול עסקים אלו. אולם, באשר לגובה ההכנסה הרי שיש בידם רק את עדות אשתו אשר טוענת כי מידיעתה האישית המדובר בהכנסה ממוצעת של 10,000 ₪ בחודש, נכון לאותה עת.

הנתבעים מצביעים על כך כי העובדה כי קיבל גמלת הכנסה ופנה לצורך קבלת גמלת הכנסה שומטת את הקרקע תחת טענת התובעים כי התובע השתכר שכר כלשהוא. עוד טוענים הם כי גם התובעת 2 אלמנתו הצהירה בטופס התביעה לגמלת שארים מן המל"ל כי התובע כלל לא עבד וכי הוא התקיים מקצבת אבטחת הכנסה. התובעים לא הציגו כל מסמך רשמי שיש בו כדי להעיד על הכנסה כלשהיא של המנוח.

הנתבעים מפנים להיסטוריה התעסוקתית של התובע לפי המל"ל. מן האמור נלמד כי התובע קיבל גמלת אבטחת הכנסה משנת 1997 ובתקופות שקדמו לכך עבד לתקופות קצרות בלבד והשתכר סכומים זעומים.

לאחר שעיינתי בכל הנספחים לתחשיבי הנזק נחה דעתי כי יש לבסס הצעת פשרה זו על בסיס ההנחה כי התובע אכן עבד וקיבל הכנסה עליה לא הצהיר. לא אוכל לאמץ, בשלב זה של הדיון לפחות, את הערכות התובעת באשר לגובה ההכנסה. אין לכך כל בסיס. התובעים גם לא הראו השתקפות של הכנסה שכזו ברמת חייהם. לא הוכח גם כי משלוחי היד עליהם הצביעו- הובלת ילדים בחגים וסחר בברזל, מניבים הכנסות ברמות הנטענות.