ת"א 21070-12-15 ג. א. מהנדסי הצפון בע"מ נ' מועצה מקומית דלית אל כרמל ואח'

1.בפניי בקשה אשר הוגשה על ידי המבקשת, היא הנתבעת 2 בכתב התביעה, למתן אורכה להגשת כתב ההגנה מטעמה עד לאחר שתוכרע הבקשה לסילוק על הסף אשר הוגשה על ידה. בתמצית מתארת המבקשת את הרשויות המקומיות ברכס הכרמל, את השינויים שנעשו, מפנה לצו הרשויות המקומיות הרלוונטי וטענת כי לנוכח מיקום ביצוע העבודות בגינן תובעת התובעת, המשיבה 1, אין יריבות בינה לבין המבקשת.

2.התובעת היא המשיבה מס' 1 מתנגדת, מפנה להלכה הרלוונטית וטוענת כי אין די בהגשת הבקשה לסילוק על הסף כדי לדחות את מועד הגשת כתב ההגנה ויש להגישו עד ליום 14/2/16.

3.המבקשת הגישה תגובה, סברה כי לא תהא התנגדות לבקשה שכן מדובר בחיסכון של כספי ציבור. נראה לאור תגובתה כי היא אינה עומדת על הבקשה אך בכל זאת ביקשה אורכה מעבר ליום 14/2/16.

4.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה לה, בבקשה לסילוק על הסף ובכתב התביעה סבורתני כי דין הבקשה דנן, למתן ארכה להגשת כתב הגנה, להידחות, כפי שיפורט להלן.

ההלכה הרלוונטית לענייננו היא רע"א 10227/06 משה בובליל נ' עוד חיים אינדיג ואח', תק-על 2007(1), 1780 (להלן: "הלכת בובליל"), שם נקבע:

"יהיו מצבים חריגים ויוצאי דופן בהם ראוי יהיה ליתן ארכה לבעל דין להגשת טענותיו לגופם של דברים (בין אם מדובר בכתב הגנה, בבקשת רשות להתגונן, בתשובה להמרצת פתיחה או במצבים דומים). זאת, כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, נראה על פני הדברים שיש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית; שנית הנתבע או המשיב חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים וכל עוד לא הוכרעה טענתו המקדמית. היחס בין שני התנאים האמורים ניתן להגדרה כמקבילית כוחות (השוו, רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ, פ"ד נט(4) 700; רע"א 6550/06 עמותת מוסדות סאטמר נ' שיכון קרית יואל בע"מ (טרם פורסם)). כלומר, ככל שמשקלו של אחד מבין שני התנאים רב יותר ניתן יהיה להסתפק במטען נמוך יותר לגבי התנאי האחר."

5.בהתאם להלכה הנוהגת, עלי לבחון שתי שאלות:

האם יש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית?

האם המבקשת חייבת להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים, כל עוד לא הוכרעה טענתה המקדמית?

6.בבחינת התנאי הראשון - התרשמתי, מבלי לקבוע מסמרות, כי סיכוייה של הבקשה לסילוק על הסף להתקבל אינם מצדיקים את הפעלת החריג לכלל. בעניין זה יש לזכור שההלכה קובעת שסילוק על הסף הינו סעד קיצוני אשר בית המשפט ינקוט בו במקרים חריגים [ראו רע"א 1689/97 גראונד א.ש. בע"מ נ' אדם טבע ודין, תק-על 97(2), 174; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 138].

7.סבורה אני כי ממילא יהיה מקום להתייחס לשאלת הגורם החב בתשלום, אם בכלל, כאשר במרכז המחלוקת תהיה חזית בין הנתבעות. אזכיר כי גם בכתב התביעה נטען כי התובעת מופנית בין נתבעת אחת לשנייה, לכן מן הסתם יהיה מקום להידרש לראיות; להכרעה עובדתית ומשפטית בטענות אלו.