ת"א 21029-03-11 סגל נ' שלום את סגל בע"מ ואח'

1.בפניי תביעה שטרית בגין 8 שיקים ,משוכים מחשבון הנתבעת 1 לפקודת התובע. השיקים חתומים ע"י הנתבעת 1 והנתבע 2 חתום עליהם בגבם כמסב וערב, לפיכך לפירעונם.

השיקים חוללו, חלקם מחמת העדר כיסוי וחלקם מחמת הוראת ביטול, והוגשו ע"י התובע לביצוע בהוצאה לפועל. משהוגשו התנגדויות זהות ב-3 תיקי ההוצל"פ שנפתחו לביצוע השיקים, אוחדו התיקים וההתנגדות התקבלה באופן מצומצם בלבד כמפורט בהחלטת כב' הרשמת לכמן מיום 21.2.13 (להלן "ההחלטה").

2.בהתנגדות העלו הנתבעים טענות רבות ואולם, כאמור, רובן נדחו. כך נדחו, בין היתר, טענות הנתבעים לעניין היות השיקים שיקים לביטחון, וטענות לכישלון תמורה.

בהחלטה נקבע, כי השיקים נמסרו לתובע בהתאם להסכם מיום 2.6.10 שנחתם בינו לבין הנתבע 2 שהיו בעלי מניות במשותף בנתבעת 1 (להלן "החברה"). בהתאם להסכם, הנתבע, רכש את מלוא המניות שהיו בבעלות התובע, והתחייב לשלם לו סך של 255,000 ₪ עבור פיצויים, וכן סך נוסף של 245,000 ₪. אופן תשלום הסכומים פורט בסעיפים 5-6 להסכם, כאשר הסך של 255,000 ₪ היה אמור להיות, משולם באמצעות 25 שיקים דחויים בסך 10,000 ₪ ושיק נוסף בסך 5,000 ₪, והסך של 245,000 ₪ היה אמור להיות משולם: במזומן, באמצעות העברת חוב של לקוח החברה, באמצעות העברת 2 כלי רכב ובחמישה שיקים דחויים בסך 11,000 ₪. הנה כי כן, השיקים נשוא תביעה זו נמסרו ע"פ ההסכם, כאשר השיקים ע"ס 10,000 ₪ ו-5,000 ₪ היו לתשלום פיצויים, והשיקים ע"ס 11,000 ₪ היו לתשלום הסך של 245,000 ₪ הנוספים, אותם התחייב הנתבע 2 לשלם עפ"י ההסכם.

בהחלטה נדחתה הטענה לכישלון תמורה ונקבע, כי התובע מסר לנתבע את מניותיו בחברה, ולפיכך התמורה נמסרה בשלמות.

יצויין כי טענת הנתבעים לעניין ערכן הנקוב של המניות נזכרה במפורש בהחלטה (עמ' 6 שורות 1-2 להחלטה) וכב' הרשמת לא מצאה ליתן רשות להתגונן בגינן.לפיכך, אין מקום לטענה עליה חזרו הנתבעים בסיכומיהם בדבר הערך הנקוב של המניות. כן נקבע כי אין לקבל את טענת כישלון התמורה בגין השיק הנוסף שכן הוא שולם כמוסכם כפיצויי פיטורין. עוד נדחו טענות התובע, כאילו השיקים נמסרו תחת לחץ או עושק, וכן נדחו טענות להעדר חוקיות ההסכם. כב' הרשמת אף דחתה את הטענה, כאילו התובע אינו יודע קרוא וכתוב, ולכן לא הבין את ההסכם עליו חתם.

3.הטענות היחידות לגביהן ניתנה רשות להתגונן (בכפוף להפקדה כספית), הינן: טענת הנתבעים, כי התובע התחייב בעל פה לא להקים עסק מתחרה בחברה, ולא לעסוק בהסעות בכלי רכב גדולים למעט מוניות, וכי התובע הפר התחייבות זו. כן ניתנה רשות להתגונן ביחס לזכות התובע לפיצויים בסכום העולה על 200,000 ש"ח. כב' הרשמת קבעה, כי מאחר שהחברה עצמה הוציאה תלוש שכר לתובע ביחס לחודש 5/2010 על פיו היא חייבת לתובע פיצויים בסך 200,000 ₪, הרי אין חולק שהיתה חייבת סכום זה לתובע וגם בגינו נמסרו השיקים ואולם, ביחס ליתרת הסכום (שכן בהסכם נרשם כאמור סכום פיצויים של 255,000 ₪), ניתנה רשות להתגונן.

לאור האמור בהחלטת כב' הרשמת, ומשההתנגדות לא התקבלה אלא ביחס לשתי הטענות כאמור ונדחתה ביחס לכל יתר הטענות כמפורט לעיל, לא ברור לי מה טעם מצא הנתבע לחזור בסיכומיו על טענות לכשלון או העדר תמורה, אי ידיעת קרוא וכתוב או חוקיות ההסכם ( סעיפים 25-36, 78-83, 88-89 לסיכומיו).

דיון.

4.על החלטת כב' הרשמת לא הוגש ערעור, והיא מהווה החלטה חלוטה. לפיכך, אין לדון בכל הטענות שהעלה התובע, מעבר ל-2 הטענות אשר בגינן ניתנה רשות להתגונן.