ת"א 2100-12-08

1. בפניי תביעה אשר עניינה הפרת התחייבויות הנתבעים כלפי התובעים לביצוע פרויקט שיפוץ

ושדרוג דירת התובעים (להלן: "עבודות השיפוץ" או "פרויקט השיפוץ" או "העבודות").

הצדדים:

התובעים הינם אזרחי צרפת והבעלים של דירת מגורים בתל-אביב אותה רכשו כדי שתשמש אותם בעת שהותם בארץ (להלן: "התובעים").

הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ שעיסוקה, בין היתר, עבודות בנייה ושיפוצים (להלן: "הנתבעת

1" או "החברה").

הנתבעים 2 ו-3 הינם בעלי המניות בנתבעת 1 ומי שבאמצעותם נוצר הקשר בין התובעים לנתבעת 1 (להלן: "הנתבע 2" ו- "הנתבע 3" בהתאמה).

הנתבע 4 הינו קבלן משנה, אשר פיקח על עבודות השיפוץ מטעם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבע 4").

2. טענות התובעים:

לטענת התובעים, הנתבעים הפרו התחייבותם כלפי התובעים ע"פ ההסכם שביניהם וע"פ כל דין, בכל הנוגע לביצוע והשלמת פרויקט שיפוץ הדירה של התובעים.

כטענה מקדמית הם טוענים, כי יש להתעלם מסיכומי הנתבעים ככל שהם מתייחסים לנתבעים 3 ו-4, אשר לא התייצבו להיחקר על תצהיריהם. תוצאת היעדר התייצבותם להיחקר על תצהיריהם משמעותה הוצאת התצהירים מתיק בית המשפט כאילו לא הוגשו כלל.

3. לגופו של עניין הם טוענים, כי למרות שתמורת עבודות השיפוץ שולמה במלואה ע"י התובעים תחת מעשה סחטנות, אונס ואילוץ, בפועל לא ביצעו הנתבעים את העבודות כמתחייב. הנתבעים הותירו את הדירה כשהעבודות לא גמורות, ואילו אלו שבוצעו היו עלובות ובטיב ירוד. הנתבעים גזלו את כספי התובעים בהתנהלות חסרת תום לב, העולה כדי תרמית של הנתבעים 2 ו-3 בסיוע הנתבע 4. הנתבעים לא עמדו בהוראות סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי) , התשל"ג 1973 (להלו: "חוק החוזים"),ובנסיבות אלה חייבים הם ביחד ולחוד בנזקי התובעים, שכן די בהפרת חובת תום הלב כדי לחייב אורגן בכל התחייבויות החברה (התובעים מפנים לע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד, פד"י מח(5) עמ' 705, בעמ' 728).