ת"א 20972-04-14 CIA Capitolia LLC נ' דירקט קפיטל אינווסטמנטס בע"מ

1. מונחת לפניי בקשת המבקשת להחזר אגרה לפי תקנה 6(ב)(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות").

רקע עובדתי

2. ביום 14.4.2014 הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיבה על סך 17,570,230 ₪ ושילמה מחצית ראשונה של האגרה בסך 219,628 ₪.

3. ביום 13.5.2014 הגישה המשיבה בקשה לסילוק התביעה על הסף (להלן: "הבקשה"). במסגרת תגובתה לבקשת הסילוק, פירטה המבקשת את נימוקי התנגדותה לבקשה ולחלופין, ביקשה כי במידה ותתקבל הבקשה, יתאפשר לה למחוק את תביעתה ולקבל החזר אגרה. במסגרת פסק הדין מיום 20.9.2014, נעתר בית המשפט לבקשת הסילוק, והורה על דחיית תביעתה של המבקשת על הסף בעילה של היעדר סמכות עניינית.

4. ביום 11.11.2014 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. במסגרת הערעור טענה המבקשת כי שגה בית משפט קמא בקביעתו בעניין חוסר הסמכות לדון בתביעה, וכסעד חלופי, ביקשה לאפשר לה למחוק את התביעה ולקבל החזר אגרה.

5. ביום 4.5.2016 קבע בית המשפט העליון כי דין התביעה להידחות על הסף, אולם הורה כי שלוש מתוך ארבע העילות (תרמית, רשלנות ועשיית עושר) יימחקו, בעוד שעילת הרמת המסך נדחתה. במסגרת החלטתו לא דן ביהמ"ש העליון בשאלת החזר האגרה, ומכאן הבקשה שבפניי.

טענות המבקשת

6. המבקשת טוענת כי יש להורות על השבת האגרה ששולמה על ידה, שכן עומדת היא בתנאיה של תקנה 6(ב)(1) לתקנות. ראשית, לטענת המבקשת ברי כי ההליך הסתיים לפני שהסתיימה ישיבת קדם משפט שלישית, שכן התביעה נדחתה על הסף, ומשכך לא התקיימו כלל קדמי משפט.

7. שנית טוענת המבקשת, כי נוכח העובדה שציינה הן בתגובתה לבקשת הסילוק והן במסגרת הערעור, שבמידה ויקבל בית המשפט את בקשת הסילוק, מבקשת היא כסעד חלופי לאפשר לה למחוק את תביעתה ולקבל החזר אגרה, והואיל ובמסגרת פסק הדין קיבל בית המשפט העליון את הערעור באופן חלקי באופן שנעתר לבקשה למחיקת שלוש מתוך ארבע עילות שנכללו בכתב התביעה, יש לראות בתביעה כאילו נמחקה לבקשת מגישתה. לפיכך, עומדת המבקשת בתנאי תקנה 6(ב)(1) לתקנות, ומשכך יש להשיב לה את האגרה ששילמה במלואה.

8. המבקשת מפנה לע"א 1964/13, מדינת ישראל נ' קרמזה ג'יין, תק-על 2014(2), 7417 (20/05/2014) להלן: "פס"ד קרמזה"), וטוענת שאף לפי המבחנים שנקבעו בפסק הדין קרמזה זכאית היא במקרה דנן להשבת האגרה, שכן בענייננו ההליך נמחק ביוזמתה של המבקשת, והתיק הסתיים בפסק דין.

9. המבקשת טוענת בנוסף, כי בפס"ד קרמזה, נמחק אחד הסעדים בשל חוסר סמכות עניינית והדיון בו הועבר לבית המשפט השלום מבלי לשלם אגרה, ואילו במקרה שבפנינו נדחה אחד הסעדים בשל חוסר סמכות עניינית, אך ביהמ"ש לא הורה על העברת הדיון בו לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), הואיל וסבר כי הסמכות לדון בעניין נתונה לבימ"ש מחוץ לגבולות הארץ. משכך, שעה שלא ניתן להעביר את הדיון לערכאה אחרת, שאז עובר הדיון בלא תשלום אגרה, לטענת המבקשת יש, לכל הפחות, להורות על השבתה למבקשת.

10. עוד טוענת המבקשת, כי אין זה הוגן שלאחר שכבר נגרם לה נזק רב בגינו נאלצה היא להגיש את תביעתה, תספוג היא נזק נוסף של כ- 220,000 ₪ בגין תשלום האגרה, וזאת מבלי שהתקיים כלל דיון בעניינה. משכך, ולאור פס"ד קרמזה, יש להורות על החזר אגרה למבקשת אף משיקולי צדק.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה והמשיבה

11. עמדת היועץ המשפטי לממשלה הינה כי יש לדחות את הבקשה להחזר האגרה, משום שהיא אינה עומדת בתנאים שנקבעו לכך בתקנות. לטענת היועמ"ש, מחיקת הסעדים לא נעשתה ביוזמתה של המבקשת, אלא במסגרתה של הכרעה שיפוטית, אשר אינה באה בגדרי החלופות המנויות בתקנה 6(ב) לתקנות, ומשכך אין התובעת זכאית להחזר האגרה. ממשיך היועמ"ש וטוען, כי אין לקבל את עמדת המבקשת כי מחיקת התביעה הייתה לבקשתה, שכן מנסה היא לאחוז את החבל משתי קצותיו בכך שמחד התנגדה לסילוק התביעה, הן בתגובתה לבקשה והן בערעור שהגישה לבית המשפט העליון, ומנגד ביקשה כסעד חלופי כי יתאפשר לה למחוק את תביעתה לשם קבלת החזר האגרה.

12.טענה נוספת של היועמ"ש, הינה כי מחד המבקשת טוענת כי ההליך הסתיים וזאת לצורך השבת האגרה, ומנגד טוענת היא כי לו הייתה ערכאה מוסמכת בארץ היה מועבר הדיון אליה ללא כל צורך בתשלום אגרה נוספת מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, ומשכך טוענת היא כי ההליך בעניינה טרם הסתיים. היועמ"ש סבור כי טענות אלו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

13. היועמ"ש טוען בנוסף, כי טענותיה של המבקשת אף מאיינות את תכלית התקנות, שכן בעוד שהרציונאל העומד מאחורי החזר האגרה נשען על חיסכון במשאבים שיפוטיים, במקרה דנן אין הדבר כך, עת נדרשו שתי ערכאות שונות להכריע בסוגיה. היועמ"ש מוסיף וטוען, כי בדרישתה של המבקשת להחזר האגרה, מתעלמת היא לחלוטין מהתשומות אשר הושקעו בבירור טענותיה.

14. עוד טוען היועמ"ש, כי קבלת מתווה מסוג זה שהמבקשת טוענת אליו, היינו שכאשר תובע מבקש כסעד חלופי את מחיקת עילות התביעה לאחר שניתנה הכרעה שיפוטית בעניינו ,יידרש בית המשפט להשיב לו את האגרה ששולמה עקב המחיקה, מאיינת אף היא את תכליתן של אגרות בית המשפט ואף עשויה להוביל למדרון חלקלק.

15. היועמ"ש מדגיש כי אין מדובר במקרה בו התיר בית המשפט את תיקון התובענה על דרך של המרת סעד בסעד אחר, אלא בהחלטה שיפוטית על מחיקת הסעדים מהתובענה, ומכאן אין מקום לבחון את תקנה 10(ד) לתקנות, אך אף אם תיבחן תקנה זו, טוען היועמ"ש כי לא מתקיימים במקרה דנן "טעמים מיוחדים", שהרי התרשלות התובע בהכנת כתב התביעה אינה בבחינת טעם מיוחד.