ת"א 20947-08-14 פליגלמן ואח' נ' רומאני ואח'

בקשת הנתבעים שכנגד (הם "התובעים" בתביעה העקרית וכך יכונו בהמשך) לדחות או למחוק על הסף את הסעד הכספי המבוקש בתובענה שכנגד, שלטענת התובעים הוגש בחסות סעד של ביטול ו/או אכיפת הסכם מקרקעין.

1. לבית משפט זה הגישו התובעים תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין ובצידה התבקש גם סעד כספי בסכום של 638,036 ₪.

2. את הסעד הכספי שנכלל בתביעה ביקש הנתבע (הוא התובע שכנגד ויכונה להלן "הנתבע" כתוארו בתביעה העקרית) לדחות על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של בית המשפט המחוזי לדון בתביעה על פי סכומה (בקשה מס' 3).

3.בדיון שהתקיים ביום 22.02.2015 הסכימו התובעים למחוק מתביעתם את החלק המתייחס לסעד הכספי (כפי שאף הודיעו לבית המשפט במסגרת תגובתם לבקשה 3 הנ"ל). התובעים ציינו כי הגישו את התביעה על שני סעדיה במאוחד כדי לייעל את ההליך וכדי שכל המחלוקת תבוא לסיומה בפני אותו בית משפט הדן ממילא באותה תשתית עובדתית, עוד ציינו כי צרפו את הסעד הכספי מאחר שלעיתים קרובות הוא מתברר במאוחד עם סעד האכיפה ללא שקמה התנגדות הצד שכנגד, גם אם מקומו של הסעד הכספי להתברר בפני בית משפט שלו הסמכות העניינית לדון בו (עמ' 1 ש' 22- 23 לפרוטוקול). בית המשפט (כב' השופטת יעקובוביץ) הורה על מחיקת הרכיב הכספי של התביעה ולכן במסגרת התביעה יתברר אך הסעד של אכיפת הסכם מכר המקרקעין (החלטה מיום 22.02.2015).

4.ביום 26.03.2015 כחודש לאחר הדיון, ולאחר שהסעד הכספי בתביעה העקרית נמחק בהסכמת התובעים, הגיש הנתבע תביעה שכנגד שכללה גם סעד כספי שעניינו תשלום הפיצוי המוסכם ולחלופין יתרת התשלומים הנובעים מההסכם, סכומים שלפי גובהם מצויים בסמכות בית משפט שלום. בהתאם לדרך בה נקט הנתבע עת ביקש לסלק את הסעד הכספי, כמפורט לעיל, הגישו התובעים בקשה למחוק את הסעד הכספי מהתביעה שכנגד מאותם טעמים שעליהם ביסס הנתבע את עתירתו למחיקת הסעד הכספי בתביעה העקרית, בין השאר טענו התובעים כי הסעד הנתבע במסגרת התביעה שכנגד זהה במהותו לסעד הכספי לו הם עתרו בתביעתם, ויש לנהוג גזירה שווה לגביו.

5.בתגובתו טען הנתבע כי לבית משפט זה סמכות עניינית לדון ברכיב הכספי מכוח סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984 ללא קשר לסכום התביעה ככל שמדובר בתביעה שכנגד.

בתשובתם טענו הנתבעים שכנגד כי עקרון תום הלב חייב את הנתבע למצער לגלות בדיון שנערך אך חודש לפני הגשת התביעה שכנגד, כי בכוונתו להגיש תביעה שכנגד הכוללת גם סעד כספי המצוי בסמכות בית משפט שלום, וכי אי העתרות לבקשה תביא לתוצאה אבסורדית כך שתביעתם הכספית תתברר בבית משפט שלום, לאחר שנקבע כי הוא בית המשפט המוסמך לדון בתביעה אך התביעה הכספית במסגרת התביעה שכנגד שאף היא בסמכות בית משפט השלום תתברר בבית המשפט המחוזי.

להכרעתי

6.תחילה לציין כי לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות ראיתי לקבל את בקשת התובעים ולהורות על מחיקת הסעדים הכספיים שנתבעו במסגרת הליך התביעה שכנגד, ממילא מתאפשרת הגשת התובענה בבית המשפט המוסמך – כפי שנקבע לגבי הסעד הכספי בתביעה העקרית.

7."כלל 'פיצול הסעדים', המחייב לפצל הליך בו עותר התובע לסעד כספי ולסעד במקרקעין שאינו כספי, כאשר שני הסעדים אינם נמצאים תחת סמכותה של אותה ערכאה, עשוי לגרור אחריו, מטבע הדברים, התדיינות כפולה בשתי ערכאות שונות. זאת, למרות שהרקע לשני ההליכים עשוי לנבוע מאותה מסכת עובדתית" (רע"א 3749/12 בר עוז ואח' נ' סטר ואח' (1.8.13)). כלל הלכתי זה שנקבע בראשית הסטוריית הפסיקה הישראלית (למשל: ע"א 29/58 לוי נ' עקריש (20.10.58)) מעלה קשיים לא מעטים ועמימות רבה המאפיינת את יישומו, עמימות שגרמה ועודנה גורמת לאי בהירות ולתוצאות לא רצויות בנושא הסמכות העניינית, וכפי שחזר בית המשפט העליון ואמר כי רצוי היה כי סעדים המתבקשים במסגרת אותה תביעה על בסיס תשתית עובדתית אחת ידונו ביחד במסגרת אותו הליך, ואולם בהעדר הליך חקיקתי המסדיר זאת ומשנעתר בית המשפט לבקשה למחוק את הסעד הכספי בתביעה העקרית (החלטה מיום 22.2.15) ממילא פוצל הדיון באופן שהתובעים רשאים להגיש את התביעה הכספית הנובעת מאותה תשתית עובדתית לבית משפט השלום המוסמך לדון בתובענה הכספית לפי גובהה.