ת"א 2093-05 דוד עזר נ' אמריקה -ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע" ואח'

1.הבקשה נדחית.

החלטתי בדבר חיוב בערובה ניתנה ביום 3/2/14. כלומר לפני כ- 8 חודשים.

2.בהסכמת הנתבעים 4-5 החלטתי ביום 24/4/14 להאריך המועד להפקדת הערובה ל- 30 יום ממתן החלטה בביהמ"ש העליון.

3.ביום 14/7/14 דחה ביהמ"ש העליון את בקשת רשות הערעור על החלטתי (רע"א 1572/14).

4.בשל פגרת בתי המשפט "הרוויח" התובע פרק זמן משמעותי נוסף להתארגנות לצורך הפקדת הערובה. (במקום להפקיד הערובה עד ליום 14/8/14; צריך התובע להפקיד הערובה עד ליום 30/9/14).

5.בכל הכבוד, אין מקום לסחבת נוספת בהתנהלות בתיק זה הנגרמת ע"י התובע. התובע הגיש תביעה לפני למעלה מ -9 שנים; ולא ניתן לקדם ההליך באופן רציני פעם אחר פעם בשל בקשות שונות.

כל עוד לא מופקדת הערובה, אזי הנתבעים 4-5 לא מגישים תצהירי עדות ראשית מטעמם (כפי שנקבע, שכן אין לחייבם בהגשת ראיות מטעמם כל עוד לא מובטחות הוצאותיהם – כפי שנקבע בהחלטה חלוטה!).

מתן ארכה של שישה חודשים נוספים להפקדת ערובה מעבר לכשמונת החודשים שכבר חלפו ממועד מתן ההחלטה בדבר הפקדת ערובה; הוא צעד בלתי סביר ובלתי אחראי. לא ברור מה צפוי לקרות בפרק זמן של שישה חודשים נוספים.

המבקש לא טוען , ולו ברמז, כי הוא צפוי לקבל בחודשים הקרובים את הסכום שנקבע ממקור כלשהו.

גם אם התובע אינו מגלה עניין אמיתי בקידום תביעתו, על ביהמ"ש לדאוג לכך שתביעה שהוגשה תתברר בפרק זמן סביר. (במקרה דנן, התביעה כבר מנוהלת פרק זמן שאינו סביר ולא מטעמים הקשורים בביהמ"ש!!).

על כן, יש לדחות את הבקשה.

6.כיוון שלא ביקשתי תגובה, אינני פוסקת הוצאות.