ת"א 2093-02-13

לאחר מתן צו לסיכומים והגשת סיכומי הצדדים, עותר התובע להגשת ראיות נוספות מעבר לחבילת ראיותיו, בדמות פרוטוקול דיון כפי שהתנהל בבית המשפט המחוזי ודוח חלוקת דיווידנדים בחברות "רינות לתכנון וביצוע" ו"רינות מחיצות וריהוט" (להלן: "הראיות הנוספות").

התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים, בעתירה לחייבם בתשלום חלקו ברווח צבור בחברה, שניתן היה לחלקו כדיבידנד. זאת, לאחר שהנתבעים הפרו הסכם מכירת מניות על דרך השמטת תנאי מתלה הנוגע לחלוקת דיווידנדים, נהגו בחוסר תום לב והתעשרו שלא כדין על חשבון התובע. הנתבעים טוענים כי התובע היה מודע לנוסח הסופי של הסכם מכירת המניות, הסכים לו ואף היה מעורב בניסוח פרטיו. עוד נטען כי התובע הוא שמחק את התנאי המתלה מההסכם וכי קיבל את חלקו בדיווידנד שחולק בשנת 2008.

אשר לבקשה, לטענת התובע יש בראיות הנוספות כדי להבהיר שהנתבעים ויתרו על עדותו של רו"ח מאיר שחר, לאחר שזימנו אותו להעיד ולו בכדי למנוע את הזמנתו לעדות מצד התובע, שהייתה יכולה להסביר את הסתירות הקיימות בטענותיהם של הנתבעים ובדוחות הכספיים הרלוונטיים. התובע סובר כי בכוחן של הראיות הנוספות ללמד כי רו"ח שחר לא סירב ליתן תצהיר מטעמו בניגוד לנטען וכי חולק דיווידנד מרווחי שנים קודמות. עוד תאשרנה הראיות הנוספות, כך נטען, כי לא חולק דיווידנד בחברת "רינות מחיצות וריהוט" בשנת 2008 וכי לא היה קשר בין חלוקתו לבין רווחי אותה שנת מס. התובע מוסיף ומציין כי הראיות הנוספות מוכרות היטב לנתבעים, כך, שלא תפגענה זכויותיהם משום הגשתן.

הנתבעים מתנגדים למבוקש וטוענים כי הבקשה אינה מתיישבת עם המבחנים הקבועים בדין להגשת ראיות נוספות ובעיקר מפנים למועד הגשתה.

הנתבעים מפרטים כי הראיות הנוספות נוגעות לדיבידנדים שחולקו בנתבעת 3, בעוד שהתיק דן בהסכם מכירת המניות משנת 2009. לפיכך, נטען כי הראיות הנוספות קשורות למחלוקת שונה ואין בהן כדי לתרום לבירור האמת בתיק זה. מודגש כי התנאי המתלה שנמחק מההסכם קבע שהחברה תקבל החלטה בדבר חלוקת הדיבידנדים, בשונה מטענת התובע כי החברה תחלק דיבידנדים. התובע מבקש ליצור לעצמו יתרון בלתי הוגן על פני הנתבעים, שכן הנתבעים כבר הגישו את ראיותיהם וסיכומים. לאחר הראיות הנוספות לא יוכלו הנתבעים להביא ראיות נגדיות או לחקור את מגיש הראיות הנוספות.

עוד טוענים הנתבעים כי הראיות הנוספות היו בידו של התובע ובשליטתו זמן רב טרם שלבי שמיעת הראיות והגשת הסיכומים. לדידם, התנהלותו של התובע לוקה בחוסר תום לב, שכן הוא מבקש לייצר לעצמו יתרון ראייתי על פני הנתבעים במבוקשו להגיש את הראיות הנוספות רק לאחר הגשת סיכומיהם. הנתבעים סוברים כי דבר לא מנע את התובע מהצגת הראיות הנוספות במסגרת תצהירו שלו או תצהירו של רו"ח מאיר שחר, אליו לא פנה והתנגד לזימונו מטעמם.

לבסוף, טוענים הנתבעים כי עניינו של התובע אינו נכלל בגדר החריג על מנת שתתקבל הבקשה והראיות כפי שהוצגו בפני בית המשפט עד כה, מאפשרות להיווכח בכלל היריעה העובדתית, כך שלא נותר צורך בהגשת הראיות הנוספות.

אשר לנחיצות הראיות הנוספות לבירור המחלוקת, השיב התובע כי הן נוגעות לסוגיות מהותיות בתיק וחושפות את מהימנותם החסרה של הנתבעים ואת התנהלותם חסרת תום הלב.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים ולאור מכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש להעדיף את אינטרס הירידה המתבקשת לחקר האמת ולסלול את הדרך לצירוף הראיות הנוספות לחבילת ראיות התובע, תוך ריפוי הפגם הדיוני שבהתנהלותו על דרך פסיקת הוצאות הולמת.

כידוע, על בעל דין להגיש ראיותיו "בחבילה אחת" והגשת ראיות נוספות תוך כדי ההליך היא החריג, שכן אחרת: "... ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון ואתה מידת הדין לוקה" (ר' ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי ואח' פ"ד יט(4) 337,339. ר' גם: ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738,742 (1992); רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' נחום [פורסם בנבו] (10.06.09)).

בסוגיה העומדת בפניי, ניצבים שלושה אינטרסים שונים – אינטרס התובע, המבקש להציג את המסמכים על מנת שתשטח מלוא התמונה העובדתית ותתבצע הירידה המתבקשת לחקר האמת; אינטרס הנתבעים, להביא לסיום הדיון במחלוקת תוך חסינות מפני הימשכות ההליכים לאחר חלוף המועד לנקיטתם ואינטרס הציבור, לחזות בבירור מהיר ויעיל של ההליכים התלויים בבית המשפט ובמניעת הארכת משך ההתדיינות.

בבואי לאזן בין אינטרסים אלו, נבחן מגוון של רכיבים ובין היתר, אופי הראייה הנוספת, השלב בו מצוי המשפט והאם צד המבקש הבאתה ידע או היה עליו לדעת על קיומה בשלב מוקדם יותר (ר' בש"א 3780/98 רוזן ואח' נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות חקלאית ואח', פ"די נב(3) 695 (1998); ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות בע"מ, פד"י נב(2) 706 (1998)).

הראיות הנוספות נחזות כקבילות וכרלוונטיות למחלוקת הנטושה בין הצדדים. מבלי לקבע מסמרות למשקל שייוחס לראיות הנוספות, אם בכלל, לא מצאתי לנכון לחסום את דרכו של התובע מהצגתן. בכפוף לשמירת זכויות טיעון אשר למשקלן הראייתי, העדפתי לאפשר את השלכתן לכור ההיתוך הראייתי של המשפט עצמו, לשם גילוי האמת ומתן הזדמנות לכל בעלי הדין להשמיע את טענותיהם. מטרה זו, גוברת לדידי על הצורך ביציבות דיונית, גם בשלב דיוני מתקדם זה שלאחר הגשת סיכומים.

התנהלות התובע שלא וידא כי כל ראיותיו תוגשנה עד כה, עולה בגדר פגם דיוני. נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות הולמת. כך, תופחת הפגיעה באינטרס הנתבעים ופסיקת הוצאות נוספת בעבורם וכן בעבור אוצר המדינה, תישקל ככל שהעתרות לבקשה תחייב קביעת ישיבת הוכחות נוספת.

לאור המקובץ, סברתי כי יש לקבל את הבקשה, בכפוף לנשיאת התובע בהוצאות הנתבעים בסכום של 1,200 ₪.

נוכח טענת הנתבעים אשר לדרך הקבועה בדין לעניין הגשת ראיות, יובהר בתוך 5 ימים אם ניתן להסתפק בהשלמת סיכומי הצדדים חלף קיום דיון נוסף, או שמא מתבקשת הגשת הראיות הנוספות באמצעות עורכן. ככל שכך, יתאמו הצדדים מועדי דיון סמוכים להשלמת שמיעת הראיות. שימת הלב לטענת התובע בתשובתו, אשר לקושי בהעדת רו"ח שחר והצדדים יתייחסו גם להיבט זה.