ת"א 2090/09 ואח' שי' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח'

שתי תובענות מונחות לפתחי. האחת – תביעת הגב' ש', שעיקרה הצהרות כי משכנתה שנרשמה לטובת הבנק הנתבע (להלן: "הבנק") על בית מגורים, חלה רק על זכויותיו של הנתבע 2 ולא על זכויותיה-שלה וכי (למעשה) אין היא חייבת לבנק כספים כלשהם כערבה לחובות חברת מ. דיאם בע"מ (להלן: "החברה"); האחרת – תביעה כספית והצהרתית של מר ש' והחברה נגד הבנק, לפיצוי בין היתר בגין נזקים שנגרמו להם מחמת העמדה לפירעון מיידי של האשראי שנתן לחברה ומימוש (בחסר) של בטוחות שמסרה. שתי התביעות נתבררו במאוחד, אך ההכרעה בהן תהא בנפרד.

תביעת הגב' ש'

עובדות יסוד שאינן במחלוקת

1. הגב' ש' (להלן: "א'") ומר ש' (להלן: "מ'"), נישאו בשנת 1992. בשנת 2000 רכש מ' את זכויות החכירה בבית ברחוב המגל 9, סביון (להלן: "הבית") ומיני אז, רשומות הזכויות על שמו בלשכת רישום המקרקעין. הבית שימש למגורי א', מ' ושלושת ילדיהם. מ' הוא יהלומן, המנהל את עסקיו באמצעות החברה, שהקים בשנת 2006 והוא בעל המניות היחיד בה. החברה פתחה חשבון בבנק. להבטחת מסגרת האשראי שהעמיד הבנק לחברה ניתנו לו, בין היתר, הבטוחות הבאות:

   (א) כתבי ערבות של מ' (מיום 8.6.06. המסמך הוא חלק מנספח 14 לתצהיר מ') וא' (מיום 20.8.06. ראו נספח ד' לכתב התביעה המתוקן). כתבי הערבות אינם מוגבלים בסכום;

   (ב) משכנתה על זכויות מ' בבית להבטחת חיובי החברה. בהקשר זה, חתמה א' על "כתב אישור, הסכמה והתחייבות" (להלן: "כתב האישור") ביום 20.8.06, שבו הסכימה בין היתר לתניות הסכם המשכון שבין מ' והחברה לבין הבנק לגבי שיעבוד הזכויות בבית וכן התחייבה שלא לטעון כל טענה לזכויות בבית. עו"ד משה ברגר אישר את חתימתה של א' על כתב האישור;

   (ג) משכון על יהלומים של החברה, אשר הופקדו בבנק מעת לעת.

   יחסיהם של א' ומ' עלו על שרטון והם מנהלים התדיינויות בבית המשפט לענייני משפחה, בין היתר לגבי הזכויות בבית. כיום השניים גרושים.

    

2. בשנת 2009 נדרשה בין היתר א' על ידי הבנק לפרוע את חוב החברה לבנק, קרי כ-8.5 מיליון דולר וכן כ-8000 ₪. משלא נפרע החוב, נקט הבנק בין השאר הליכי מימוש משכנתה בלשכת ההוצל"פ, הרצליה, במטרה להיפרע את חובו מן הבית (תיק מס' 26-09778-09-0). מ' הסכים למינוי ב"כ הבנק לשמש כונס נכסים למכירת הבית. א', לעומת זאת, הגישה את התובענה דנן.

    

   תמצית טענות הצדדים

3. א' עותרת לסעדים ההצהרתיים הבאים: צמצום תחולת המשכנתה שנרשמה על הבית, רק לגבי זכויותיו של מ' ולא לזכויותיה (הנטענות); בטלות כתב האישור מחמת פגמים שנפלו בהליך החתימה עליו; בטלות כתב הערבות מחמת פגמים שנפלו בהליך החתימה עליו (לרבות הפרת חובות הגילוי וההסבר) ולחלופין – צמצום תחולתו לחשבון מסוים בלבד (חשבון שקלי של החברה); לחלופין – פטור מחיוביה של א' על פי כתב הערבות, מחמת התרשלות הבנק בעניינים הבאים: הערכת-יתר של היהלומים שנמסרו לו כבטוחה; אי שמירה (פיסית) על היהלומים; הימנעות ממתן הודעה לא' על אודות הגדלת מסגרת האשראי של החברה ועל אודות חילול המחאות שמשכה החברה; הפסקת האשראי לחברה שלא כדין.

   אין צריך לומר כי א' טוענת שיש לה זכויות קנייניות בבית, מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), בכלל, והסדר איזון המשאבים, בפרט. זאת, גם אם זכויותיה בבית לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. לולא טענה זו בדבר זכויותיה – לא הייתה משמעות לעתירתה של א' להצהיר כי הליך החתמתה על כתב האישור נפגם ודינו – בטלות.