ת"א 20898-08-14 אלוני ואח' נ' נציגות ועד הבית ואח'

לפניי בקשה לצו עשה "זמני" של תיקון מעלית בבית משותף.

1.המבקשים הגישו תביעה לצו עשה, שעניינו תיקון מעלית בבית משותף, כמו גם לפיצוי כספי בסך 439,063 ₪, נגד המשיבים 10-1, והמשיבה 11 שהוגדרה "נתבע פורמלי". המבקשים והמשיבים 10-2 הם בעלי הדירות באחד משני בניינים המהווים יחדיו בית משותף רב אגפי ברח' בן נון 4 ברמת השרון. דירת המבקשים, ששטחה 356 מ"ר, משתרעת על מספר קומות והיא כרבע משטח כלל הדירות שבבניין.

2.כעולה מכתבי הטענות, בבניין קיימת מעלית, כאשר המבקשים מלינים על רעשים חריגים בה מאז שנת 2008, שלוש שנים לאחר שהופעלה לראשונה. בשנת 2012 אף נערך תסקיר לבדיקת המעלית שהעלה קיום רעשים במעלית, והוליד ניסיון לתיקון מוגבל בהיקפו של המעלית בסוף שנת 2012, בידי המשיבה 11. התיקון לא פתר לדעת המבקשים את בעיית הרעש. הם הזמינו חוות דעת נוספת במרץ 2013, שעמדה על קיומו של רעש מעל לסביר, ממספר מקורות רעש אפשריים שזיהה המומחה, והוצעו שני פתרונות אפשריים, אחד של החלפת המעלית כולה (בעלות של כ-20,000 ₪), אחד של התקנת "בקר תדר", שלא ברור אם יפתור את הבעיה (בעלות של כ-10,000 ₪). ניסיונות של המבקשים לשכנע את נציגת ועד הבית (המשיבה 1) לבצע את התיקונים לא הבשילו כדי תיקון בפועל עקב מחלוקות. המבקשים הגישו תביעה למפקחת על רישום המקרקעין בחודש יוני 2013 בדרישה לתיקון המעלית, אך זו מצאה כי ההליך אינו בסמכותה. התובענה הועברה לבית משפט זה בחודש יולי 2013, (ת"א 23970-07-13), לא נעשה בו דבר, ולאחר התראה הוא נמחק מחוסר מעש (להלן: ההליך שנמחק). בחודש אפריל 2014, כך נטען, החליטו המבקשים לעבור לדירה אחרת, לטענתם – מחמת הרעש של המעלית. בתקופה אפריל-יוני 2014 שבו והתקיימו מגעים עם הנציגות, מגעים שהמבקשים לא מצאום מועילים דיים.

3.על רקע האמור הגישו המבקשים ביום 14.8.14 תובענתם לסעד של צו עשה, שיחייב את המשיבים לחתום על כתב הסכמה לתיקון המעלית בידי המשיבה 11, בהתאם לשיקול דעתה המקצועי של זו, תוך חיוב הנתבעים בעלות התיקון הצפוי (כ-28 אלף ₪ לפי הצעת המשיבה 11); וכן עתרו לפיצוי כספי בסך כ-39 אלף ₪ הוצאותיהם בגין ההליך שנמחק; פיצוי בסך כ-93 אלף ₪ בגין אי יכולת להתגורר בדירה והצורך לגור בדירה חלופית, ופיצוי בסך 250 אלף ₪ עוגמת נפש. בתביעתם כרכו גם המבקשים תביעה בסך 28 אלף ₪ נגד המשיבים 7-6, שמשתמשים לטענתם מזה זמן בחנייתם של המבקשים, וזאת כדמי שימוש ראויים.

4.לצד התביעה הגישו המבקשים "בקשה למתן צו עשה", שניתן להבין כי ההקשר הדיוני שלה הוא כשל בקשה לסעד זמני בגדרי ההליך העיקרי. זו הבקשה העומדת להכרעתי. בגדרי אותה בקשה, עותרים המבקשים לצו עשה זמני הזהה למעשה לצו הקבוע המבוקש, זולת כך שבשלב ראשון המבקשים יישאו במלוא עלות תיקון המעלית, ובתום ההליך העיקרי יוחלט האם יש להשית את הוצאות התיקון על המשיבים. בבקשתם הקצרצרה, שנתמכה בתצהירו המפורט יותר של המבקש 1, טענו המבקשים כי סיכויי התביעה, מאזן הנוחות ויתר השיקולים הצריכים לעניין הבקשה לסעד זמני נוטים לצדם.

5.עמדת המשיבים הייתה שונה. תגובה הוגשה בידי המשיבה 1, היא נציגות הבית המשותף, כאשר אליה חברו בהמשך רוב דיירי הבניין. תגובה נפרדת – אך דומה ברוחה – הגישה המשיבה 3.

6.עמדת המשיבים, בתמצית (ונתייחס לעיקרי שתי התגובות יחד למען הנוחות), היא זו: אכן התקיימו מגעים בקשר לתלונות המבקשים בעניין המעלית. הדבר נמשך תקופה ממושכת, ואין כל בהילות יוצאת דופן דווקא בעיתוי הנוכחי. הצדדים אף היו נתונים למגעים קונקרטיים כאשר המבקשים החליטו להגיש את התביעה. התביעה הוגשה גם נגד כל דיירי הבניין באופן אישי, וכללה סעד כספי עצום בהיקפו, שמטרתם היא לגרום ללחץ על המשיבים, בלא שתהא לכך כל הצדקה משפטית. יתרה מכך, דווקא נוכח החרב המתנופפת מעל ראשם בדמות אותה תביעה כספית עצומה, אין המשיבים נכונים לאפשר תיקון עכשיו טרם שנבדק העניין ומומחים או בית המשפט יקבעו איזהו התיקון הנדרש, אם בכלל, באופן שעלול להביא לאחר מעשה ובהיעדר מעלית שיש לתקנה גם להשתת אותו עיצום כספי שבתביעה. לגוף הדברים מוסיפים המשיבים כי הנציגות פעלה בעבר לתיקון המעלית, כאשר הדבר נדרש, ואילו לעת הזו אין כל ודאות שהרעש הוא תולדה של פגם במעלית, ולא תולדה של שינויים פנימיים ונרחבים בדירת המבקשים, שבוצעו עת איחדו המבקשים דירות ושיפצו אותם. כך או כך, קודם לכל תיקון מבקשים המשיבים לקבל החלטה מושכלת, ולא לאמץ דווקא את עמדת המבקשים, על קרביה וכרעיה.

המשיבים טוענים עוד לשיהוי מאיין, הנלמד מן האיטיות שבהגעת המבקשים עד לבית המשפט, תוך שהרעשים הנטענים נמשכים שנים, חוות הדעת היא בת שנה ומחצה, והמבקשים כבר הספיקו להגיש הליך דומה אחר, שנמחק מחוסר מעש לפני זמן רב. אם כך, למדים המשיבים, אין כל דחיפות במתן הצו. המשיבים טוענים גם לחוסר תום לב של המבקשים, בפרט לעניין העובדה שבתם ממשיכה להתגורר בדירה, כך שאין מדובר בדירה שננטשה, והעובדה שהמבקשים בחרו לנקוט קודם לכן בפעולה עצמאית של ניתוק המעלית מעת לעת, תוך סיכון אחרים, וטרם שפנו לבית המשפט.

7.ניסיונות להביא לפתרון המחלוקת עוד קודם לדיון לא צלחו. בדיון בבקשה לסעד זמני, ביום 15.9.14, ביקשתי לנסות ולקדם שיתוף פעולה בין הצדדים שיאפשר את תיקון המעלית (אם בה אכן התקלה), תוך איתור מנגנון לייתור התביעה כולה, דבר שלו היה מיושם, היה יכול להביא בהקדם לפתרון הבעיה שהמבקשים מצביעים עליה – יהיה מקורה המדויק אשר יהיה. הצדדים הביעו נכונות, מסויגת משהו, להידבר ביניהם בניסיון לפעול בנתיב האמור, תוך שאם לא יעלה הדבר יפה יבקשו כי בית המשפט יכריע בבקשה לסעד זמני על יסוד החומר שלפניו. המבקשים הודיעו עתה, בהודעה שאין צורך כי אידרש לתוכנה, כי אינם שבעי רצון מקצב התנהלות המשיבים, ועתרו להחלטה. כך ייעשה.