ת"א 20748-04-13 אודל טקס בע"מ נ' יאמין ואח'

לפניי תביעה בסך כ-129,000 ₪, שהוגשה מכוחו של שטר חוב על סך 150,000 ₪, עליו חתום הנתבע 1 כעושה השטר והנתבעים 2 ו-3 כערבים לשטר. התובעת היא הנפרעת בשטר.

ברקע התביעה – קריסתה הכלכלית של רשת האופנה "גריפ" (להלן: "גריפ").

הנתבע 1 – תחילה בעצמו, ולאחר מכן באמצעות חברה בבעלותו – היה זכיין (וכלשון הסכם הזיכיון, נספח ב' לתצהיר התובעת – "עמית") של גריפ. במסגרת הסכם הזיכיון עם גריפ, מסר הנתבע 1 לגריפ את שטר החוב נושא הליך זה, וזאת מכוח הוראות סעיף 13.1 להסכם הזיכיון מיום 12.9.2005 (נספח ב' לתצהיר התובעת, להלן: "הסכם הזיכיון"), הקובע כי:

"להבטחת קיום מלוא התחייבויותיו של העמית על פי הסכם זה לרבות התשלומים המגיעים לחברה על פיו, לרבות מתן אשראי בחברה בגין הספקת מוצריה לעמית, ימסור העמית לחברה שטר ערבות בחתימתו ובערבות של 2 ערבים טובים נוספים לשביעות רצון החברה אשר יחתמו על שטר ערבות בסך של 150,000 ₪ וכן ערבות בנקאית לפוקדת [צ"ל – לפקודת – ע"י] בנק לאומי או בהתאם להוראת החברה בסך של 45,000 ₪ עד ליום 1/1/06. ידוע לעמית כי הערבות הבנקאית שנמסרת לחברה תופקד בבנק לאומי או לכל בנק אחר לצורכי קבלת מסגרת אשראי..."

לטענת יאמין, כבר בשנת 2007, הסתיים הסכם הזיכיון, ובמקומו נכרת הסכם חלופי, בין גריפ ובין חברת ע.מ.י השקעות בע"מ (להלן: "עמי השקעות"), שהייתה חברה בבעלות הנתבע 1 (להלן: "יאמין") אשר הפעילה שתי חנויות בזיכיון מגריפ. על כן, לטענת יאמין, עם פקיעתו של הסכם הזיכיון, פקע גם תוקפו של שטר החוב שמכוחו הוגשה התביעה. לטענת יאמין, שטר החוב הוא שטר לביטחון, אשר מימושו כפוף לקיומו של חוב של יאמין כלפי גריפ, מצב אשר לטענת יאמין – לא התקיים בפועל, שכן דווקא גריפ היא החייבת לעמי השקעות סכומי כסף ניכרים.

טענה שהעלו הנתבעים 2 ו-3 הם הערבים לשטר החוב, היא כי הסכימו לערוב לחובותיו של יאמין כלפי גריפ, אך לא לחובות עמי השקעות.

טענה נוספת שעלתה היא, כי מתוך שיקים בסך 135,000 ₪ של עמי השקעות, שולמו בפועל 15,000 ₪ - ועל כן סכום התביעה צריך להיות לכל היותר סך של 120,000 ₪.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ולאחר שעיינתי בקפידה בסיכומי הטענות, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל, וכי לנתבעים אין הגנה של ממש מפניה.

ראשית, לעניין הקונסטרוקציה המשפטית שמכוחה הוגשה התביעה. השיקים שחוללו, ואשר יצרו את "חוב הבסיס", הם שיקים שמשכה עמי השקעות לטובת גריפ. שיקים אלה נמסרו לניכיון בידי התובעת, וחוללו מחמת שיאמין נתן הוראה לביטולם. אלא ששיקים אלה אינם השטרות שמכוחם הוגשה התובענה לביצוע שטר – שכן הם אינם נושאים ערבות אישית של מי מן הנתבעים לפניי, וכפי שהובהר במסגרת הדיונים לפניי, עמי השקעות היא חברה שאינה פעילה עוד, וכלל לא בטוח כי היא בת כושר פירעון. על כן, הגישה התובעת את תביעתה מכוחו של שטר חוב על סך 150,000 ₪, ומכוחו היא תובעת את יתרת החוב של השיקים שמשכה עמי השקעות.

לא אכחד, כי דרך עקיפין זו לייחוס אחריות אישית לנתבעים מעוררת קושי, בעיקר כאשר שטר החוב הגיע לידי התובעת מידי גריפ, ואין כל מחלוקת בין הצדדים, כי בין התובעת ובין הנתבעים – וכן בין התובעת ובין עמי השקעות – לא הייתה כל מערכת יחסים עסקית או אחרת. עם זאת, שטר החוב שהוגש לביצוע הוא שטר כשר לכל דבר ועניין, והוא ערוך לפקודת התובעת, כך שלא מצאתי כל מניעה לאכוף אותו.