ת"א 20714-11-14 אבו בדר נ' האוניברסיטאי סורוקה ואח'

בפניי בקשה למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית מטעם התובע ומינוי מומחה מטעם ביהמ"ש.

התובע יליד 1924, תושב הישוב לקיה שבדרום, עבר ניתוח ברגל ימין ב- 11/2007 אצל הנתבעת 1, לשם קיבוע צוואר ירך, במהלך הניתוח, כך נטען ע"י התובע, נגרם קרע בענפי העורק הפמוראלי העמוק אשר בהמשך גרם לתובע סיבוכים רפואיים כבדים ואשר גרם לעוד מהלכים רשלנים מטעם הצוות הרפואי כנטען על ידו בכתב התביעה.

התובע טען כי לא הצליח לאתר מומחה בתחום האורתופדי/כלי הדם באיזור מגוריו שיכול לתת חוות דעת בנושא רשלנות רפואית נגד הנתבעות ומכאן הוא מבקש כי ביהמ"ש יפטור אותו מהגשת חוות דעת מטעמו ויורה על מינוי מומחה מטעמו.

הנתבעת טוענת כי התובע לא הצביע על טעם מיוחד לפיו יש להתיר לו פטור מהגשת חוות דעת מטעמו, הבקשה הוגשה ללא כל הסבר אמיתי כלשהו מדוע צודק לתת לו פטור במיוחד לאור העובדה כי לא מדובר בתחום מומחיות מיוחד וכי דווקא בתחום האורתופדי קיימים אלפי מומחים, כמו כן, התובע לא הראה ראשית ראיה על עניין שברפואה שמבוסס במסמך כלשהו אף שא הוגשה חוות דעת, בנוסף, סיכויי התביעה לאור העובדה כי כתב הטענות מלא בתיאורים ומהלכים רבים ללא ביסוס רפואי, אינם גבוהים.

בנוסף, הנתבעת חוששת מהפת בתי המשפט בתביעות סרק ומפגיעה בקו הגנתה אם יותר לתבוע פטור כבקשתו.

מכל האמור, הנתבעת טוענת כי דין הבקשה להידחות.

המסגרת הנורמטיבית:

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת כי :

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".