ת"א 20712-02-16

לאחר עיון בחווה"ד של מומחה ביהמ"ש והתחשיבים, להלן הצעת ביהמ"ש:

הפחתת 25% בפשרה ולצורך קניית סיכון: יוער בקצרה כי נפילה בריצה במהלך פעילות ספורטיבית בלא מכשול, הנה סיכון טבעי הנובע מעצם הפעילות, וככזו לא תקים אחריות באין מכשול. אלא שיש מחלוקת האם השלוב של תנאי המגרש עם מזג האוויר ששרר, הקימו מכשול שגרם לנפילה; או שמדובר בנפילה בלי קשר למכשול (יש אף מחלוקת על מזג האוויר בזירת התאונה ביום הספציפי).

החלוקה בין הרשות המקומית למשרד החינוך – שווה בנסיבות תיק זה: על פי הנטען, מדובר הן במחדל תחזוקתי הרובץ בעיקרו על הרשות המקומית (עם תרומה מופחתת בנושא התחזוקה גם על משרד החינוך , שעליו לערוך סקרי ליקויים, והנהלת המוסד אמורה גם להתריע עצמאית בפני גורם הבעלות אם יש בעיה תשתיתית); והן בשיקול דעת מוטעה של המורה לחינוך גופני (ומשרד החינוך בנעליו) לגבי המקום בו ייערך השיעור וטיב הפעילות (בשים לב לשלוב של תנאי מזג האוויר והמגרש).

אומדן הנזק:

1. השכר הממוצע במשק – לפי הלמ"ס (נכון ל 6.4.17) עומד במעוגל על 9900 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד: גם משעה שבקטין עסקינן, הנכות המזערית , כמו גם טווחי התנועה שנמצאו - לא מצדיקים חישוב אריתמטי מלא , אלא סכום גבלובאלי. חישוב אריתמטי מלא עד גיל 67 (לצורך החישוב - מגיל 21) היה מניב סך של 113,410 ₪. מוצע סך של 68000 ₪.

2. אובדן תנאים סוציאליים לפי 12.5%: 8500 ₪.

3. עזרת צד ג' עבר (הורים – עזרה מוגברת): 4000 ₪.

4. הוצאות רפואיות ונסיעות עבר : 2000 ₪.