ת"א 20683-08-14 מחאמיד ואח' נ' מחאג'נה ואח'

1. לפני בקשה לפטור את התובע מהגשת חוות דעת רפואיות, ומינוי מומחים רפואיים על ידי בית המשפט, ולחילופין – מתן אורכה להגשת חוות הדעת הנוספות הנדרשות לו, לדבריו, לצורך הוכחת נזקיו.

2. מכתב התביעה עולה,, כי התובע, יליד 11/5/87, נפצע במהלך עבודתו, עת קרס הגג עליו עמד. מדובר בתאונה קשה בה מצא את מותו פועל אחר.

3. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואיות בתחום הנוירולוגי והאורטופדי, אולם לדבריו, הוא לוקה גם בנכות בתחום האורולוגי ובתחום הנפשי, אלא שאין באפשרותו לממן הגשת חוות דעת בתחומי אלו, ועל כן הינו עותר למינוי מומחים מטעם בית המשפט – היא הבקשה אשר בפני, בקשה לה מתנגדים המשיבים, מנימוקים המפורטים בתגובותיהם.

4. התובע צירף לכתב התביעה את תצהירו ותצהיר רעייתו, במסגרתם הוא טוען למצב כלכלי קשה, המונע ממנו, לכאורה, את האפשרות לממן חוות דעת נוספות, אלא שאומר כבר עתה, כי התצהירים שהוגשו הינם כללים ביותר, וחסרים פרטים רלבנטים רבים, ומכל מקום, לא ניתן להסיק מהם, כי מצבו הכלכלי של התובע אינו מאפשר לו מימון חוות דעת רפואיות נוספות, מה עוד, שמצב כלכלי קשה, כשלעצמו, אינו מהווה סיבה מספקת להיענות לבקשה, ועל כן דין בקשתו להידחות, ואבאר.

5. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת את חובתו של תובע לצרף חוות דעת לכתב התביעה לצורך הוכחת עניין שברפואה, וכן נקבע, כי בית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שירשמו".

ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין, בית חולים בילינסון נ' עזבון המנוח אייזנבך ז"ל (מתאריך 8/5/12, פורסם בנבו) התייחס בית המשפט העליון לחובת צירוף חוות דעת רפואית, בקובעו:

"ככלל, על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לצרף לכתב טענותיו

חוות דעת רפואית לביסוס טענותיו (זאת בהבדל מהכלל בדבר חוות דעת

מומחים בתחומים אחרים, שאינם עניין שברפואה, שאותן אין לצרף

לכתבי הטענות). בעניין זה נפסק כי: 'בעל דין הרוצה להוכיח עניין

שברפואה לביסוס טענה מטענותיו יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא, או

חוות דעת של מומחה (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד