ה' ואח' נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין נזק גוף שנגרמו לתובע לטענתו בתאונת דרכים שאירעה ביום 15.3.09.

הגם שהצדדים, בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה כפי שיובהר להלן, הסכימו לדיון על דרך הפשרה, ראיתי לנכון לסקור ולו בתמצית את הטענות, הנסיבות והבעיות בתיק טרם ההכרעה.

התובע הגיש את תביעתו בשיהוי ניכר, כ-6 שנים לאחר התאונה, דבר שהעלה מבחינת הנתבעת ספקות ביחס לעצם ואופן קרות התאונה וגם ביחס לנזק שנגרם אם בכלל ובשים לב לכך שהתובע היה בן 66 בעת התאונה וכיום הוא בן 73 שנים.

בדיון שהתקיים ביום 20.10.15 העיד התובע ומסר גרסה ביחס לאירוע התאונה, לגרסתו הוא עמד עם רכבו בנתיב הימני ברחוב המגינים פינת רחוב הבנקים, וביקש לצאת ממנו ע"מ לקחת משהו מאחת החנויות שבסמוך, הוא פתח את דלת רכבו, הוציא כבר את רגל שמאל ואז הגיע רכב ופגע בדלת. לטענתו הרכב תוקן במוסך ניסים את מוריס. זה המקום לומר שהשיהוי האדיר בו הוגשה התביעה גרם גם לתובע לנזק ראייתי שכן הרכב היה שייך לחברו שבינתיים נפטר, תיק ת.ד. במשטרה בו הייתה גרסה בוער והעד שאת פרטיו מסר כבר לא זוכר הרבה וטוען כי את התאונה עצמה לא ראה אם כי סייע לתובע לקשור את הדלת ע"מ שיוכל להמשיך בנסיעה.

החשבונית ממוסך ניסים את מוריס שהוצגה בשלב מאוחר העלתה סימני שאלה מסויימים שכן היא מתייחסת לתיקון דלת שמאל אך גם לתיקון דלת ימין שלכל הדעות לא הייתה מעורבת באותה פגיעה, גם הגרסה שנמסרה במיון לא כללה שהייה בתוך הרכב.

אלא שכאן לא מסתיימת אי הבהירות ביחס לתביעה ולא בכדי רוב בתי המשפט יוצאים בביקורת קשה על הנוהגים בשיהוי ביחס לתביעותיהם. שאלת הנזק ובעיקר שאלת הקשר הסיבתי לתאונה הן שאלות שהתשובה עליהן בעייתית ביותר.

בערב יום התאונה פנה התובע לחדר המיון והתלונן על כאבי גב וצוואר אך לא טען כי נפגע באיבר אחר של גופו (רגל, יד וכיו"ב). התובע שוחרר ללא שאובחנו אצלו ממצאים כלשהם.

ביום 18.3.09 פנה התובע למיון פעם נוספת בתלונה על נפילה וחבלה בברך ימין. התובע מנסה לקשור את אותה נפילה וחבלה לפגיעה בתאונה אם כי לא ברור איך מנגנון הפגיעה (בדלת הרכב) הביאה לחוסר היציבות שגרם לנפילה.

הנתבעת הפנתה לכך שהתובע סבל, באורח קשה, מכאבי צוואר ופריצות דיסק "בכל הגבהים" עוד לפני התאונה והפנתה לחומר רפואי החל משנת 2004 כאשר גם אבחנות מאוחרות יותר מצביעות על מצב תחלואתי/ניווני מפושט בעמ"ש ובשלד כולו וכן נוירופתיה (כנראה על רקע סכרתי). עד הגשת התביעה, לא נרשם ולא תועד שום קשר בין המצב התחלואתי לתאונה.

הנתבעת טוענת כי גם אם לא תדחה תביעת התובע, יש לקזז מכל סכום שייפסק לו את עלויות המשפט שכן מדובר לכל היותר בנזק של מה בכך שלא התגבש לכדי "נזק גוף" ולחילופין אפשר היה לסלק את התביעה ללא צורך בניהולה.

כאמור, הצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך סעיף 4ג', לנוכח הדרך הדיונית שנבחרה אין צורך בקביעת ממצאים או מתן נימוקים נוספים, ההכרעה לוקחת בחשבון את טענות הצדדים בשים לב לסיכונים ולסיכויים ולנטלי ההוכחה ביחס לאיזו מן הטענות.