ת"א 20622-07-11

בסעיף 19 להחלטתי מיום 3.11.16 התבקשו ב"כ התובעת למסור עמדתם ביחס להצעה שהועלתה על ידי בית המשפט שלפיה, התובענה תופסק לפי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ו"זאת, כמובן, תוך שמירת זכותה של התובעת להגיש תובענה חדשה אם ההליכה בשני המסלולים הנוספים בהם נקטה התובעת לא יביאו לתוצאה אותה היא מבקשת".

2.בתגובה לכך הודיעו ב"כ התובעת, כי הם סבורים שמוטב כי התובענה תידחה ללא מועד בהתאם לתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, ו"על כל פנים, התובעת מותירה לשיקול דעתו של בית המשפט הנכבד כיצד לפעול בעניין – האם במסגרת תקנה 153 (דחיה ללא מועד), או שמא במסגרת תקנה 154 (הפסקת תובענה)". עמדת הנתבעים היא, כי "מדובר בתביעה משנת 2011, אשר הסעד העיקרי בה השתנה לסעד, שאין בית המשפט המחוזי מוסמך לתיתו. לפיכך לא יהא כל טעם בהפסקת התובענה או בדחייתה ללא מועד, כאשר בסופו של יום, בין כך ובין כך, בית המשפט לא יוכל להעניק לתובעת את הסעד שהינה מבקשת". אלא שבעניין זה אני מקבל את האמור ב"תשובה לתגובת הנתבעים להודעה מטעם התובעת" כי "התביעה הקניינית של התובעת עומדת על כנה".

3.מדובר בתובענה שהוגשה בשנת 2011, ויש להניח כי ההליכה במסלולים המקבילים בהם הולכת התובעת תארך זמן (ר' תקופת הזמן הנקובה בתקנה 153(ב)). אני סבור, כי בנסיבות שנוצרו ואשר פורטו בהחלטתי מיום 3.11.16 המהווה חלק מפסק דין זה, אין מקום להותיר את התביעה על כנה. במצב דברים זה, אני מורה על הפסקת התובענה לפני תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, תוך שמירת זכותה של התובעת להגיש תובענה חדשה אם ההליכה בשני המסלולים הנוספים בהם היא נקטה לא תביא לתוצאה אותה היא מבקשת. אינני עושה צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ז, 28 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.