ת"א 20590-05-10 אקהויז ואח' נ' גמל שריד אבני השחזה בע"מ ואח'

רקע:

1.זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, כתוצאה מפגיעתו בתאונת עבודה שאירעה בתאריך 08/05/2006.

התובע, יליד 1950, טען בתביעתו, כי בעת שביצע עבודות בניה, נדרש ע"י המעסיק לבצע עבודה באמצעות דיסק חשמלי, ותוך כדי ביצוע עבודתו, הדיסק התרסק לחלקים שעפו ואחד החלקים פגע בידו השמאלית.

2.התביעה הוגשה נגד מי שנטען כי היא יצרנית הדיסק, בין היתר, בעילה המבוססת על חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם – 1980, וכן בעילת רשלנות.

התביעה לא הוגשה, בניגוד לצפוי, נגד המעסיקה, אשר צורפה להליך, לאחר שהוגשה נגדה הודעת צד ג'.

הנכות:

3.התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, ולתובע נקבעה ע"י המל"ל נכות צמיתה בשיעור 24%, בגין פגיעה עצבית משולבת ביד שמאל, שהיא ידו הדומיננטית.

מטעם התובע הוגשה חוות-דעת רפואית של ד"ר לבני, אשר קבע, כי נורתה לו נכות צמיתה בשיעור 43%.

חוות-דעת נגדית, מטעם הנתבעת וצד ג', של פרופ' שטהל, קבעה, כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% בגין הפגיעה בעצב המדיאני, ועוד 10% בגין הצלקות שנותרו בידו.

בהחלטתי מ-03/10/2011 מונה ד"ר רינות כמומחה אורטופד מטעם בית-המשפט, והלה קבע בחוות דעתו, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 20% בגין שיתוק חלקי בעצב אולנרי בצורה בינונית ביד שמאל, הדומיננטית, ועוד 10% נכות פלסטית בגין הצלקות שנותרו בידו של התובע.

4.הראיות נשמעו בשאלת האחריות, ובשאלת גובה הנזק.

בהיות התובע מודע לכך, כי תביעתו "נבלעת" בתשלומי המל"ל, בחר להגישה נגד הנתבעת, שאינה המעסיקה, בתקווה לזכות בפיצוי בשיעור של 25% מגובה הנזק.

אלא שבסיכומיו, התייחס התובע לשאלת האחריות, על היבטיה השונים, מבלי לטעון דבר לעניין גובה הנזקים שנגרמו לו.

התובע נשאל בחקירתו הנגדית באם פנה למעסיקה (צד ג') לשם קבלת פיצוי בגין התאונה, וענה שלא. אז התערב בא-כוחו והצהיר לפרוטוקול: "התביעה שלו כלפי המעביד נאכלת כי המשיך לקבל משכורת. זה שיקול שלי".