ת"א 20558-04-12 שמעוני ואח' נ' חבשוש,ת"א 19782-01-12

רקע וטענות הצדדים:

בפניי שתי תביעות בשני תיקים שאוחדו על פי החלטת כב' הנשיאה (דאז) הרמן; האחד תיק תביעות קטנות 19782-01-12 והשני סדר דין מהיר 20558-04-12 שייקרא להלן "תביעה עיקרית" ו"תביעה שכנגד". התביעה העיקרית הוגשה על ידי מר ציון חבשוש (להלן: "התובע" או "הנתבע שכנגד") – בעלים של דירת מגורים ברחוב רבינוביץ בחולון (להלן: "המושכר"). התובע הגיש תביעתו נגד הנתבעים - גב' חגית שמעוני (להלן: "הנתבעת 1" או "התובעת שכנגד 1") ומר בנימין שמעוני (להלן: "הנתבע 2" או "התובע שכנגד 2").

אין מחלוקת בין הצדדים בקשר לחוזה שנחתם ביום 15.7.05 ושאחרי חתימת ההסכם מומשו 4 תקופות אופציה כשמצד אחד טוענים השוכרים שהמשכיר העלה את דמי השכירות כל פעם בניגוד לחוזה ושולמו ביתר 53,465 ₪ מתוכם קוזזו 12,600 ₪ תשלום דמי שכירות ומאידך טוען המשכיר שהשוכרים לא הביאו ערב נוסף לשטר הביטחון בניגוד להסכם ולכן לפי ההסכם הוא לא היה מחוייב לכבד את תקופות האופציה באותו מחיר דולארי והשוכרים בחרו להישאר בדירה ולשלם מחיר השוק, כך שיתרת החוב לפי טבלה מסודרת שצירף המשכיר, עומד על סך 22,206 ₪.

ביולי 2005 חתמו הצדדים על הסכם שכירות ראשון. תקופת ההסכם הייתה לשנה אחת בתוספת אופציה לשנה נוספת (להלן: "ההסכם הראשון"). הנתבעים מימשו את האופציה לשנה נוספת על ידי משלוח הודעה בכתב לתובע, זאת בהתאם לסעיף 7 ב בהסכם השכירות.

משהנתבעים הביעו רצונם להמשיך ולשכור את המושכר מהתובע – חתמו הצדדים על הסכם שכירות חדש (להלן: "ההסכם השני") באוגוסט 2007 (צורף לתצהיר התובע וסומן א1). ההסכם נחתם לתקופה של שנה ודמי השכירות בשנה זו יעמדו על שיעור של 700$ (סע' 8 א להסכם). בנוסף, תהיינה עוד 4 תקופות בנות 12 חודשים כל אחת המהוות אופציות להארכת הסכם השכירות (סע' 7 ב להסכם). גם בתקופות האופציה סוכם כי דמי השכירות יעמדו על שיעור של 700$ (סע' 8ב להסכם).

התביעה העיקרית הוגשה על ידי התובע כשלטענתו כאמור, הנתבעים הותירו חוב כספי הנובע מאי-תשלום דמי השכירות, חוב בסך של 22,206 ₪.

התביעה שכנגד הוגשה בעקבות אותו הסכם השכירות (ההסכם השני) שבגינו הוגשה התביעה העיקרית אך עניינה של התביעה שכנגד הינו השבת כספים שנגבו ביתר על ידי הנתבע שכנגד, עת התובעים שכנגד מיצו את זכותם להאריך את תקופת השכירות ב -4 תקופות בנות 12 חודשים כל אחת (להלן: "תקופות האופציה") וזאת באותו מחיר כבתקופת השכירות הראשונה. התובעים שכנגד תובעים סך של 40,865 ₪ [לאחר קיזוז 12,600 ₪ - ראו סעיפים 10-12 לכתב התביעה שכנגד] שלטענתם נגבו מהם שלא כדין עת נדרשו לשלם יותר בתקופות האופציה- וזאת בניגוד להסכם.

בדיון שהתקיים ביום 20.3.2013 סברתי כי קיימת אפשרות מעשית וריאלית לסיים את התיק כבר באותו היום – עם הכרעה מיידית. לצערי, הדבר לא צלח וכך בהחלטתי מיום 20.3.2013:

"בפני סכסוך בין משכיר לשוכרים אשר את עיקרו ציינתי בפתח הפרוטוקול. לצערי לא הצלחתי לפשט את ההליך ולסיים אותו באיבו תוך חסכון בהוצאות ובעוגמת נפש לצדדים. משכך מחויב אני לפעול עפ"י התקנות ויש ממש בטענת ב"כ השוכרים המלומד שלא הוגש כתב הגנה לתיק של התביעה בסדר דין מהיר. כיוון שהנתבע בתיק הנ"ל לא מיוצג ובהתחשב בכך שבימ"ש רוצה להגיע לחקר האמת אין מקום ליתן פס"ד אלא יש מקום ליתן אורכה להגשת כתב הגנה מסודר. מומלץ למשכיר להסתייע בשירותיו של בעל מקצוע המבין בנבכי התקנות שהוא בד"כ עורך דין. ניתנת אורכה להגשת כתב הגנה תוך 45 יום מהיום. אני מורה על העברת תיק התביעות הקטנות להליך של סדר דין מהיר בבימ"ש השלום בכדי שאותן התקנות יחולו על שני ההליכים".

גם הצעתי שניתנה לצדדים לסיים הסכסוך בהליך גישורי נכשלה ומשכך לא היה מנוס אלא מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמ' ב').

התיק נקבע לדיון הוכחות ליום 12.10.2015 בו העידו: התובע, הנתבע 1 והנתבעת 2.

התובע\הנתבע שכנגד – הגיש סיכומיו ביום 4.12.2015 ומנגד הנתבעים\התובעים שכנגד הגישו סיכומיהם ביום 29.12.2015.

התובע טען בסיכומיו (עמ' 5 סע' 28) כי הנתבעים עזבו את הדירה בחודש דצמבר 2011 והותירו אחריהם חוב בגין דמי שכירות שלא שולמו בסך כולל של 22,206 ₪.

הנתבעים טענו בסיכומיהם (עמ' 2 סע' 8-9) כי בחודש דצמבר 2011 עת גילו כי נגבו כספים שלטענתם חרגו כלפי מעלה מהסכום בו סוכם בהסכם השני על תקופות האופציה – שלחו הם מכתב לתובע ובו הודיעו לו כי הם מקזזים סכום של 12,600 מדמי השכירות שנגבה לטענתם שלא בהתאם להסכם השכירות השני.

התובע טען (עמ' 3) כי תקופות האופציה כלל לא נכנסו לתוקפן ולא מומשו – אלא כל שנה נעשה הסכם חדש בין הצדדים ובכל שנה סוכם על מחיר שונה מזו הקודמת לה (עמ' 4 סע' 15-20). לדידו, הנתבעים לא עמדו בתנאי ההסכם השכירות השני בכך שלא המציאו כנדרש על פי סע' 18 להסכם השכירות השני – 2 ערבים נוספים, ולטענת התובע משלא המציאו ערבים אלו – הודיע להם בחודש יוני 2008 כי הוא רואה עצמו משוחרר מההסכם (סע' 8 לסיכומים). יתירה מזו – טען התובע בסיכומיו (סע' 9) כי לפי סעיף 7ב' להסכם – היה על הנתבעים להודיע בכתב על רצונם לממש את תקופת האופציה – ומשלא עשו כן – פג תוקפו של ההסכם באופן אוטומטי ביום 19.8.2008 – כשנה אחת לאחר חתימתו.

התובע טען בסיכומיו (סע' 10) כי תקופת האופציה תמומש רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: