ת"א 20537-01-11 יסוד הבניין פרוייקטים בע"מ נ' לוי

1.הצדדים התקשרו בהסכם לביצוע עבודות שלד בנין (חומר ועבודה) (הסכם מיום 20.6.2010), על מגרש המצוי ברחוב הרב עוזיאל 80/2 בשלומי, הידוע גם כחלקה 64 בגוש 19015 (להלן: "המגרש" וכן "ההסכם" בהתאמה). התובעת הצהירה בהסכם, כי הנה קבלן רשום לעבודות בניה על פי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות תשכ"ט-1969.

2.בהתאם למוסכם וע"פ הזמנת הנתבע (להלן גם : "המזמין"), נדרשה התובעת להרוס מבנה קיים ולבנות תחתיו מבנה בין שתי קומות, בהתאם להוראות בכתב ותכניות שנערכו על ידי המתכננים חוסטצקי דב (להלן גם: "דב" ו/או "המתכנן" ו/או "האדריכל") ואיאד סכס. בתמורה לביצוע עבודות אלו התחייב המזמין לשלם לתובעת תמורה שגובהה שנוי במחלוקת. התמורה על פי החוזה שנחתם הועמדה על סך 400,000 ₪ כולל מע"מ.

3.אין חולק, כי במהלך העבודות נדרשה התובעת לביצוע תוספות אשר לפחות בעבור חלקם שולמה תמורה. בגין חלקם האחר טוענת התובעת כי לא שולמה לה כל תמורה הגם שמדובר בעבודות שבוצעו על ידה מעבר למוסכם. התובעת עותרת לתשלום יתרת תמורה שלכאורה לא שולמה לה וכן לתשלום בגין דמי שכירות עבור שימוש שעשה הנתבע בציוד ובכלים השייכים לה. בסך הכל העמידה את תביעתה על סך 304,116 ₪.

4.יש לציין כי בטרם הגשת התביעה, הגישה התובעת בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד במסגרתו ביקשה כי יורה בית המשפט לנתבע, שלא להיכנס למגרש ו/או שלא לבצע כל פעולה במבנה ולרבות שלא להכניס כל קבלן ו/או פועל בניין אחר, תוך שהיא טוענת כי השקיעה כספים רבים במבנה ללא קבלת התמורה בעדם. צו המניעה התבקש משום שלטענתה הכניס הנתבע פועלים מטעמו להשלמת עבודות הבניה, תוך שהנם מבצעים את העבודות בכלי העבודה, הברזלים והעצים של התובעת.

5.נקבע על ידי כי לא מדובר בבקשה המצדיקה דיון במעמד צד אחד. נקבע דיון במעמד הצדדים, במהלכו קיבלו הצדדים את הצעת בית משפט והסכימו כי כל הציוד ששייך לתובעת יושב לה עד למועד מוסכם. אין מחלוקת כי הציוד ניטל על ידי התובעת לכל המאוחר ביום 7.2.11.

טענות הצדדים בקליפת אגוז

6.לטענת התובעת, תמורת העבודות המוסכמות בהסכם המקפח, הועמדה על סך של 400,000 ₪ כולל מע"מ, כאשר הוסכם כי בגין תוספות תשולם תמורה נוספת וזמן ביצועם יבוא בחשבון לעניין עיכוב מועד המסירה. בפועל, טוענת התובעת כי בוצעו על ידה 89.5% מכלל העבודות המוסכמות ולפיכך התמורה המגיעה לה בגין ביצוען הנה בסך 357,840 ₪. על חשבון עבודות אלו קיבלה מהנתבע סך של 293,000 ₪ כולל מע"מ ועל כן נותר הנתבע חייב לה סך של 64,840 ₪. בגין ביצוע העבודות הנוספות שביצעה ואשר תמורתן מסתכמת בהתאם לחוות דעת שצירפה לכדי 148,342 ₪ (המהווים 172,076 ₪ בתוספת מע"מ) לא קיבלה כל תמורה לטענתה, חרף פניות חוזרות לנתבע. משנענתה על ידי הנתבע בדיחויים לא ענייניים, נאלצה להפסיק את עבודתה במבנה כאשר הציוד שלה לרבות הטפסנות, הברזלים והעצים נותרו במבנה מיום 13/12/10. בנסיבות אלו היא טוענת לזכאותה לדמי שכירות ו/או דמי שימוש עבור הציוד הנ"ל בסך כולל של 67,200 ₪ (מיום 13.12.10 עד ליום 6.2.11). עיכוב בלוח הזמנים נגרם בשל השינויים והתוספות שנתבקשו על ידי הנתבע.

7.לטענת הנתבע, התובעת כלל אינה קבלן רשום. הקבלן הרשום בהסכם הנו דרויש אחמד מהכפר בענה ובניגוד למוצהר על ידי התובעת בהסכם. גם המחיר המוסכם הועמד למעשה על סך 490,000 ₪ כולל מע"מ וחומרים, בהתאם להצעת מחיר שהוצעה על ידי התובעת (470,000 ₪, בתוספת 20,000 ₪ בעבור הגבהת קירות) אלא שלבקשת התובעת נרשמה בהסכם תמורה מופחתת בסך 400,000 ₪ בלבד. לטענת הנתבע שולמו על ידו כספים בסך 408,745 ₪ מהם קיבל חשבוניות רק על סך של 293,000 ₪, וכאשר התובעת ביצעה את העבודות באופן חלקי בלבד והפסיקה ביצוען באופן פתאומי, בלא שפנתה במכתב דרישה רשמי לקבלת סכומים נוספים. לנתבע נגרם נזק לאור הפסקת העבודות באופן זה. לדידי הנתבע, אין רלוונטיות לחוות הדעת שצורפה שכן בהתאם להוראות ההסכם מונה המתכנן, מר דב חוסטצקי כבורר מוסכם ובהתאם לקביעתו לזכות הנתבע אצל התובעת סך של 5,100 ₪.

8.לטענת הנתבע, התובעת לא עמדה בלוח הזמנים המוסכם, הגיעה עם צוות מצומצם של עובדים ופניותיו בעניין לא נענו. לאור זאת, ובשל הפסקת העבודות טוען הנתבע כי קיימת לו זכות קיזוז כנגד התביעה ובהתאם למוסכם. באשר לדרישת תשלום השכירות בעבור ציוד הטפסנות טוען הנתבע כי התובעת קיבלה חזרה את כל הציוד בהתאם להחלטת בית משפט, וכמו כן בהתאם לסעיף 14 להסכם הייתה לנתבע הזכות להשתמש בציוד זה ללא כל חובה לשלם שכירות. מה גם כי לאור עלותו של הציוד הרי שדרישת התשלום בגין שכירות מופקעת.

דיון