ת"א 20527-08 טולדנו ואח' נ' איי.אי.ג'י. ישראל חברה לביטוח בע"מ

לפני בקשות למינוי מומחה נוסף בתחום הפיברומיאלגיה ולמינוי מומחה בתחום הפנימי בעניינו של התובע במסגרת תובענה שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

התובע יליד 5.8.57 נפגע בשתי תאונת דרכים ביום 6.9.06 וביום 2.8.08. לצורך בדיקת שיעור נכותו בגין תאונות אלה מונתה פרופ' אורי אלקיים כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הפיברומיאלגיה (להלן: המומחית). המומחית קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% בתחום זה, כאשר 80% מהנכות יוחסה לתאונה השנייה והיתר לתאונה הראשונה. המומחית נחקרה על חוות דעתה ולא ראתה לשנות את עמדתה.

לטענת בא כוח התובע יש מקום למנות מומחה נוסף בתחום הפיברומיאלגיה משלושה טעמים עיקריים. ראשית, המומחית לא שינתה את קביעתה לגבי שיעור הנכות שנקבע לתובע למרות שבחקירתה הסתבר כי טעתה בנוגע להיקף עבודתו, אשר לטענתו מצומצם בהרבה ממה שסברה. שנית, מחקירת המומחית עלה כי ביסוד קביעת שיעור הנכות עומדים שיקולים זרים. בעוד במקרים דומים בעבר נהגה לקבוע נכויות גבוהות בהרבה, במהלך הזמן גישתה השתנתה וזאת בשל שיקולים מערכתיים שעיקרם הצורך להוזיל את העומס הכלכלי המוטל על המערכת. שלישית, גישת המומחית, לפיה ההליך המשפטי משפיע לרעה על החולים בפיברומיאלגיה סותרת את האמור במאמר שצוטט בחוות דעתה (שחובר על ידי פרופ' בוסקילה), ומכל מקום גם אם זו דעתה האישית היה עליה לפרוש לפני בית המשפט את מגוון הגישות הקיימות בעניין זה. זאת במיוחד בשים לב לטיב ההליך אשר אינו מאפשר לתובע להציג חוות דעת מטעמו. הנתבעת מתנגדת לבקשה.

על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה מינוי מומחה נוסף ייעשה במשורה ורק במקרים בהם לתחושת השופט היושב בדין אין בידו להכריע במחלוקת שלפניו בהסתמך על חוות דעתו של המומחה שמונה. מינוי כאמור מיועד למקרים בהם מתעוררים ספקות מהותיים בדבר נכונות חוות הדעת של המומחה הממונה, למשל במהלך חקירתו הנגדית, או שנתברר כי אין בה בסיס ראוי להערכת המצב הרפואי. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת לה ובתשובת התובע לתגובה באתי לכלל מסקנה כי מקרה זה אינו נכלל בגדר אותם מקרים בהם קיימת הצדקה למינוי מומחה נוסף. להלן אפרט את נימוקיי.

המומחית הסבירה באופן ברור כי קיים קושי אובייקטיבי לכמת את שיעור הנכות הרפואית הצמיתה של חולים הסובלים מתסמונת הפיברומיאלגיה. חלק מקושי זה נובע גם מקיום ההליך המשפטי אשר משפיע לרעה על חולים אלה. דעתה היא כי התרופה הטובה היותר עבור חולים אלה היא לעשות את מירב המאמצים על מנת להתמיד בעיסוקיהם ולבצע פעילות גופנית. עוד עלה מעדות המומחית כי שיעור הנכות שנקבע על ידה כולל התייחסות להיבט שיקומי כלומר, משקף את אמונתה המקצועית לפיה נטרול השפעת ההליך המשפטי ועיסוק של התובע בפעילות פיזית תוביל לכך שהנכות של התובע תתקבע בשיעור של 5%. המומחית העידה בהקשר זה: "אני בראש ובראשונה רופאה והחולים הם בראש ובראשונה חשובים... צריך לשים דגש על נושא שיקום וחזרה לחיים ולאו דווקא לאחוזי נכות שמנציחים את החולה. לכן הגישה היום לתת נכות גבוהה רק כאשר מדובר במקרים של פיברו' שמעורבים בהם תסמונות נוספות... קשה מאוד לקבוע זאת במיוחד כאשר החולה נמצא בהליך משפטי. אפילו בתת הכרה ... התהליך (הכוונה היא להליך המשפטי, ש.ל.) הוא קשה ומקשה על ההתאוששות שלו ולכן קשה מאוד לקבוע את הדברים הללו. הפיתרון זה לסיים כמה שיותר מהר את המשפטים הללו ולא לגרור אותם הלאה שזה לא לטובת החולה. זה מה שבסופו של דבר מנחה אותי ולא דבר אחר" (פרוטוקול עמוד 7 שורות 13-20).

דעתי היא, שגישת המומחית היא בגדר גישה רפואית לגיטימית. ניתן להסכים לגישה זו או להתנגד לה ברם אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק מינוי מומחה נוסף. כפועל יוצא מגישה זו, המומחית לא סברה שיש מקום לשנות את שיעור הנכות למרות שהודתה כי טעתה בהבנת טענתו של התובע לגבי היקף עבודתו שכן לא היה בה כדי לשנות את מסקנתה. יודגש, כי כפי שהבהירה המומחית, קביעת שיעור הנכות הרפואית על ידה אינה סותרת את טענתו של התובע לפיה המגבלות שנגרמות לו כתוצאה מנכותו בתחום זה חמורות בהרבה מהנכות הרפואית שנגרמה לו. טענה זו תיבחן במסגרת קביעת נכותו התפקודית והשלכותיה על ראשי הנזק הרלבנטיים.

אשר לטענה לפיה קיימות אסכולות נוספות שסותרות את עמדת המומחית לגבי השפעת ההליך המשפטי על שיעור הנכות. להווי ידוע כי בנוגע לתסמונת הפיברומיאלגיה ישנן מגוון אסכולות, החלוקות הן בנוגע לעצם קיום התסמונת הן בנוגע לאופן בו יש לאמוד את שיעור הנכות. קבלת הבקשה עלולה להוביל לכך שבכל מקרה בו ימונה מומחה הדוגל באסכולה אחת יתבקש על ידי מי מהצדדים מינוי מומחה נוסף הדוגל באסכולה אחרת. מצב זה אינו רצוי. במסגרת חקירת המומחית אכן עלה כי קיימות גישות שונות בנוגע להשפעת ההליך המשפטי על שיעור הנכות, ובכלל זה גישות הסוברות שלא קיים קשר בין הדברים. בא כוח התובע רשאי כמובן להתבסס על גישות אלה כחלק מטענותיו.

לסיכום, איני סבורה כי מסקנת המומחית לגבי שיעור נכותו של התובע תמנע את האפשרות להגיע לחקר האמת באשר למצבו. לפיכך אין בידי להיעתר לבקשה למינוי מומחה נוסף בתחום זה.

אשר לבקשת התובע למינוי מומחה בתחום הפנימי לצורך בחינת טענתו לפיה חלה החמרה במחלת הסוכרת ממנה הוא סובל עקב התאונה. בעניין זה מקובלת עלי טענת בא כוח התובע לפיה במהלך הזמן התגבשה אמת מידה מקלה עד מאוד לגבי בקשות מסוג זה (ראו לאחרונה: רע"א 6904/14 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (22.2.2015). איני מתעלמת מכך שבמהלך חקירת המומחית היא הבהירה שסכרת אינה נחשבת כסיבוך הקשור למחלת הפיברומיאלגיה. ברם במסמך רפואי מיום 5.7.10 שנחתם על ידי ד"ר פרנקל מירב, מומחית לסכרת נרשם: "אין ספק שהכאבים מהם הוא סובל וחוסר היכולת לעשות פעילות גופנית מעבר לשחיה בשל מגבלה לאחר תאונת הדרכים תורמת לרעה לאיזון הסוכרת". די בכך כדי לשמש ראשית ראיה, ולו גבולית, לצורך היעתרות לבקשה. אוסיף, כי אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה עצם הדבר שהסוכרת ממנה סובל התובע מאוזנת באמצעות טיפולים רפואיים מעיד כי לא חלה החמרה במחלה. עניין זה הוא למומחה לענות בו. עם זאת, בשים לב לגבוליות ראשית הראייה, מימון חוות הדעת יוטל על התובע.