ת"א 20457-09-12

1.בפני בקשת הנתבעים, שהוגשה ביום 07.09.15, ליתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים. הקושי והמחלוקת שהביאו הבקשה האמורה נובעים ממועד הגשתה, שכן בהחלטה שניתנה עוד ביום 29.12.14 נקבע כי על הצדדים לסיים את ההליכים המקדמיים ביניהם בתוך 60 ימים, דהיינו, עד סוף פברואר 2015.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2. עסקינן בתביעה כספית על סך 165,883 ₪ שהחלה בסדר דין מקוצר, ובהמשך ניתנה לנתבעים רשות להתגונן, והתיק הועבר לסדר דין רגיל.

3.בין השאר, טענו הנתבעים כי התובע גרם להם נזקים משמעותיים בשל סירובו לאפשר הפקדה חוזרת של שיק שניתן לנתבעים או מי מהם, וסורב קודם לכן לאחר שניתנה הוראת ביטול לשיק. בבקשה לגילוי ועיון במסמכים, מבקשים הנתבעים לחייב את התובע לגלות את כל השיקים אותם הציג התובע, בכל סניפיו, בשלוש השנים האחרונות, ואשר הוצגו לפירעון בשנית לאחר שסוברו מאותה סיבה.

4.בהחלטה מיום 07.09.15 ניתנה החלטה על פיה על הנתבעים להבהיר כיצד עומדת בקשתם עם המועדים שנקבעו להשלמת ההליכים המקדמיים, ומדוע לא הוגשה במועד מוקדם יותר. זאת, מאחר ובין הצדדים הוחלפו במהלך החודשים האחרונים מסמכים, בקשות ותגובות, בנוגע לבקשת התובע לחייב את הנתבעים להמציא מסמכים נוספים שלא הועברו חרף בקשתו.

בהבהרה שהוגשה (פעמיים, מסיבה שלא ברורה ומבלי לבקש או רשות להגיש הבהרה שנייה), טענו הנתבעים כי "בפועל, הצדדים הסכימו בהתנהגות לחרוג ממועד" שקבע בית המשפט לצורך השלמת ההליכים המקדמיים, ונטען כי "לא יהיה צודק שלא לגזור גזירה שווה" על שני הצדדים, לאחר שהתובע הגיש בקשה לגילוי מסמכים ביום 30.06.15, הרבה אחרי המועד שנקבע להשלמת הליכים מקדמיים.

5.התובע בתגובתו הלין על הגשת שתי הודעות הבהרה, טען כי על פי החלטה נוספת מיום 05.08.15 נקבע כי יש לסיים את ההליכים המקדמיים עד ליום 01.09.15, וכי בשל כך אלה הסתיימו, ואין להאריכם פעם נוספת. עוד טען התובע כי בתגובת הנתבעים לבקשת התובע עתרו לחייב את התובע להשיב על שאלון, ובקשתם זו התקבלה, ובכך בית המשפט "גזר גזירה שווה" על שני הצדדים. לגישת התובע, מיוחסות לו בהבהרת הנתבעים הסכמות שלא ניתנו ואינן מקובלות עליו.

דיון והכרעה

6. בהחלטה קודמת קבעתי כי עיכוב בהגשת בקשה מטעם אחד הצדדים, אינה הצדקה לעיכוב גדול עוד יותר בהגשת בקשה דומה מטעם צד אחר. עם זאת, במועד זה, בו טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, לא מצאתי למחוק את הבקשה, רק בשל האיחור בהגשתה.

7. צודק התובע בטענתו, כי הסתיימו ההליכים המקדמיים בשים לב להחלטות בית המשפט, והתקבלה בקשת הנתבעים לחייב את התובע להשלים תשובות לשאלון , חרף הגשת הבקשה באיחור.

8.מעבר לאמור, ומבלי לקבל את טענת הנתבעים (שהוכחשה על ידי התובע) כי הצדדים בהתנהגותם הסכימו לחרוג מהזמן שנקצב על ידי בית המשפט להשלמת ההליכים המקדמיים, גם אם היתה הסכמה כזו, הרי שאם לא אושרה על ידי בית המשפט, אינה הסכמה שיש לה משמעות דיונית והיא כמובן אינה מחייבת את בית המשפט.

9.במקרה דנן, לא ניתן כל הסבר לאיחור בהגשת הבקשה. למעט הטענה כי אין לדחות את הבקשה, אם בשל התנהלות קודמת של הצדדים ואם בשל עקרונות הצדק, לא ניתן הסבר בהבהרת הנתבעים לסיבה בגינה הוגשה הבקשה באיחור, ומדוע לא נכללה העתירה הנוכחית בתגובה קודמת שהגישו הנתבעים, למשל, כאשר מצאו לבקש לחייב את התובע בהשלמת תשובות לשאלון.

10.אמנם, הפרוצדורה אינה מיטת סדום, אך גם אין זה ראוי לאפשר למי מצדדים או באי כוחם (בהליכי בית משפט בכלל) לנהל את ההליך בכל דרך שבה יבחרו, תוך התעלמות מהחלטות שיפוטיות.

מנגד, כאשר אין בהיענות לבקשה כדי לגרום נזק לצד שכנגד, לא כל שכן נזק שניתן לרפא בפסיקת הוצאות הולמות, יכול (ולעיתים ייטיב לעשות) הצד האחר אם ישקול מתן הסכמה לבקשה – ולו בכפוף לפסיקת הוצאות - כדי למנוע צורך בהכרעה פורמאלית.

11.במקרה דנן טוען התובע, כי המסמכים המבוקשים אינם נוגעים באופן ישיר לשאלות שבמחלוקת בין הצדדים בהליך זה, וייתכן כי המטרה הינה השגת מסמכים לצורך הגשת תביעה נפרדת. מעבר לכך נטען, כי הדרישה אינה סבירה ואינה ישימה באופן פרקטי: היא אינה מידתית וגורפת לחלוטין. טענות אלה הובאו בלא פירוט או הסבר, כאשר אין ספק שהגנת הנתבעים מבוססת על כך שהיה לגישתם על התובע לאפשר הגשת השיק מחדש, והם סבורים שלו היה התובע פועל כך, לא היה נוצר החוב שבבסיס התביעה.

אינני מסכימה עם העמדה שאין המסמכים נוגעים למחלוקת בין הצדדים, וזאת בשל האמור סעיף 4 לנימוקי הבקשה, קרי, כי מנהל מחלקה עסקית של התובע הצהיר בתשובותיו לשאלון כי בהתאם לכללי המסלקה ונוהל הבית, אין להציג בשנית שיק שהוחזר מהסיבה "נ.ה.ב", כאשר לגישת הנתבעים, היה מקום לאפשר הצגה כזו של השיק. על כן, באם סוטה התובע במקרים אחרים מאותם כללים ונהלים, עשוי מידע זה להיות רלבנטי להגנת הנתבעים בהליך זה, ואין כל חשיבות לשאלה, אם הם ישמשו את הנתבעים גם בהליך נוסף.

למען הסר ספק אבהיר כי אין באמור כדי לקבוע כי סטייה מאותם כללים או נהלים יבוא לדחיית התביעה או לקבלת איזו מטענות הנתבע, ושאלה זו תיבחן לגופה במועד ההכרעה בהליך.

12.לאחר ששקלתי את עמדות שני הצדדים, מצאתי כי חרף מועד הגשת הבקשה הרי שלא ייגרם לתובע נזק, מעצם הגשת הבקשה באיחור, בהשוואה לטרחה ולעבודה שהיתה נדרשת לשם היענות לדרישה לגילוי ועיון באותם מסמכים, לו היתה מוגשת הבקשה במועד שנקבע בהחלטות קודמות.

13.עם זאת, ברור שקבלת הבקשה וחיוב התובע בגילוי ועיון במסמכים כעת, תחייב מאמץ ועבודה, שלא היו נדרשים לו היתה הבקשה נדחית בשל מועד הגשתה. היקף המסמכים הנדרש – מכל סניפי התובע המתייחסים לשלוש השנים האחרונות – יביא לעומס, טרחה, השקעת זמן ועבודה רבים, בלא שיש הסבר לצורך בהיקף הגילוי (הגורף, לגישת התובע) המבוקש.