ת"א 2045-12-07 כ' ואח' נ' כלל - חב' לביטוח בע"מ

1.התובע נפצע בתאונה בעת היותו בן 16, והגיש תביעה זו נגד חברת הביטוח אשר, לטענתו, ביטחה את טרקטור המשא ("באגי" בלועזית) שבו נהג בעת התאונה. תחילה, הכחישה הנתבעת את חבותה לפצות את התובע, בטענה שכלי הרכב שבו נהג בעת התאונה היה כלי רכב אחר בבעלות משפחתו - טרקטורון אשר לא היה מבוטח. הצדדים הסכימו ששאלת החבות תוכרע באמצעות פוליגרף. התובע נמצא דובר אמת. יריעת המחלוקת צומצמה לשאלת הנזק.

התאונה

2.להלן עדותו של התובע על אודות קרות התאונה, מתצהיר עדותו הראשית:

"ביום 26.8.06 נפגעתי בתאונת דרכים עת נהגתי ברכב מ.ר. 9699614 מסוג טרקטור משא לנד פרייד (להלן: 'הבאגי'). בצהרי אותו יום הגעתי לאתר הטרקטורונים 'חוות הירדן' המצוי במושב משמר הירדן בבעלות בני דודתי, ע', י' וא' ג' (להלן: 'האתר'). כשהגעתי לאתר ביקש ממני ע' ג' לקחת את הבאגי ולצאת למעיין המצוי לא רחוק מהמושב. הוא הסביר לי כי לקוחה שיצאה עם טרקטורון בקבוצה מלווה במדריך מתקשה להסתדר עם הנהיגה בטרקטורון. הוא ביקש ממני לקחת את הבאגי שנוח בהרבה לנהיגה ולהביאו אליה כדי שתוכל להמשיך בטיולה ולהחזיר את הטרקטורון עליו נהגה לאתר. המעיין הנו נקודה ידועה ונמצאת בוואדי מתחת ומצפון מערב לחירבת ירדה ומוביל אליו שביל עפר עם מורד תלול וסיבובים. קיבלתי מע' את הבאגי ויצאתי למקום. במהלך הירידה לכיוון המעיין ניסיתי לבלום ואיבדתי שליטה על הבאגי שהסתחרר והתהפך. כתוצאה מההתהפכות נפגעתי והרגשתי כאבים חזקים ביד, בזרוע, במרפק ובכף יד שמאל, בגב ובכל הגוף. הבאגי היה על צידו כך שניתן היה בקלות ליישרו וכך עשיתי ונסעתי בחזרה לאתר. סבלתי כאבים עזים ודימום רציני. באתר פגשתי את ע' ג' שראה מייד שנפצעתי והוא עטף את היד בסמרטוט. סיפרתי לו על התאונה (הוא גם ראה את הדם) גנחתי וצעקתי מכאב שנפצעתי ושהבאגי נפגע (קלות) ומייד התקשר לאביו, מאיר ג' . האבא הגיע מהבית שמצוי בקרבת האתר של הטרקטורונים. מייד כשראה אותי הבין שנפצעתי לקח אותי ברכבו לבית החולים רבקה זיו בצפת לחדר המיון כדי לקבל טיפול רפואי. בבית החולים אשפזו אותי, בדקו אותי וטיפלו בי והכל כקבוע בניירת בית החולים. רק ביום 31.8.06 שוחררתי מבית החולים".

נכות רפואית

3.הצדדים הסכימו על מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, ד"ר מיכה רינות. על-פי חוות דעתו, התובע נבדק בחדר המיון ואובחן כסובל מחבלה בגב התחתון, במרפק שמאל וכן משבר פתוח של הגליל הסופי באצבע 4 בכף יד שמאל עם חסר עור וחסר עצם. הוא עבר בסמוך לאחר התאונה ניתוח להטריית הפצע באצבע ושוחרר חמישה ימים לאחר התאונה, ביום 31.8.2006. ביום 6.9.2006 אושפז שוב ועבר ניתוח נוסף להטריה וסגירה של גדם האצבע. התובע היה במעקב רפואי במרפאת יד ומרפאת פלסטיקה בבית החולים זיו וצפת וכן טופל בפיזיותרפיה ובריפוי בעיסוק (כן צוינו בחוות הדעת אירועים רלוונטיים לפני התאונה בשנת 2006: ביום 23.9.1997 סבל התובע מזיהום בכף יד שמאל וביום 8.7.2000 אירע שבר ללא תזוזה ברדיוס המרוחק בשורש כף יד שמאל, אשר טופל בגבס). תלונות התובע אשר דווחו בחוות הדעת הם כאבים באצבע הנזכרת, אשר גוברים בקור; תחושת זרם באצבע; רגישות יתר לחבלה אקראית והפרעה אסטטית ממראה האצבע. צוין, כי היד שבה נפצעה האצבע אינה היד הדומיננטית של התובע. נמצא כי האצבע הנזכרת היא לאחר קטיעה של מחצית אורך הגליל הסופי, כאשר הגדם מעובה, הציפורן קטנה ודפורמטיבית (בשל חוסר תמיכה גרמית). כן צוין כי מבנה כרית האצבע רך ועדין (בשל תת שימוש) עם דלדול של הרקמה הרכה. צוינה תחושה מופחתת בכרית האצבע ללא רגישות יתר למגע או לחץ. צוין כי המפרק הבין גלילי המרוחק (DIP) נוקשה ב-10 מע' כפיפה. נמצאה הפחתה בכוח הלפיתה. כן נמצאו צלקות עדינות, באורכים של 2 עד 3 ס"מ. המומחה העריך את נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה כדלקמן: 5% לפי סעיף 43(4)(ד) (לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956) בגין קטיעת מחצית אורך הגליל הסופי וכן 5% לפי סעיף 75(1)(ב) לתוספת האמורה בגין נכות אסתטית, בהתאמה, כדי מחצית הסעיף. המומחה ציין לענין זה, "אני ער לעובדה שנכות הניתנת בגין קטיעה רגילה של איבר כוללת בתוכה את הפגימה האסתטית הנובעת מאותה קטיעה. במקרה זה הגדם מכוער מעבר לעצם העובדה שמדובר בקטיעה בלבד וע"כ אני מוצא לנכון לקבוע נכון (אסתטית) נוספת."

4.נכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע עומדת על שיעור של 9.75%. דומה כי אין גם מחלוקת על כך (ראו סעיף 44 לתצהיר התובע מיום 28.4.2013; סעיף 4 לסיכומי הנתבעת). אמנם בתחשיב הנזק מטעם התובע, שאותו ביקש התובע לראות גם כסיכומיו, וכן בסיכומי התשובה מטעמו, מופיעה טענה בדבר נכות רפואית בשיעור של 10%; אולם באותם מקומות לא טוען התובע כי מדובר בנכות "משוקללת". כך או אחרת וככל שאין לראות כאן הסכמת התובע לנכות משוקללת בשיעור של 9.75%, טענתו בענין 10% נכות רפואית אינה נכונה (וראו תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 632 (מהודורה רביעית 2012)).

כאב וסבל