אעמר נ' חג'אזי ואח'

לפני תביעה כספית על סך של 28,000 ₪.

בכתב התביעה נטען, כי התובע היה הבעלים של רכב מסוג "קיה ספורטאג'" (להלן: "הקיה"), כן כנטען בסע' 5 לתביעה: "ביום 8/7/15 בשעה 17:00 לערך בתוך כביש פנימי בעיר טמרה כאשר רכב התובע היה בנסיעה לפתע הגיע הרכב הפוגע שהיה נהוג על ידי נתבע מס' 1 מאחור ובמהירות מופרזת ופגע ברכבו של התובע בחלקו האחורי צד שמאל".

על יסוד גרסה זו התובע סבור כי על הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע")– הנהג של הרכב השני המעורב מסוג "יונדאי" (להלן: "היונדאי") , כן הנתבעת מס' 2 הבעלים של רכב זה וגם הנתבעת מס' 3 מבטחתו בביטוח צד שלישי, לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לקיה.

את תביעתו התובע גם תמך בחוות דעת שמאי שממנה עולה כי בעקבות התאונה הוסבו לרכב הקיה נזקים הנאמדים בסך של כ 25,000 ₪.

מהצד השני של המתרס הנתבעים שאמנם הודו בקרות ההתנגשות בין שני הרכבים, אולם הם טענו כי נסיבות התאונה כפי שהתרחשה בפועל, מעידות באופן חד וברור כי האחריות כולה נופלת לפתחו של התובע. אשר התרחש בפועל, כך נטען, היה חזרתו של הקיה אחורה מחצר ביתו של התובע לכיוון הכביש בו נסע היונדאי. בעקבות כך, רכב הקיה הוא שהתפרץ לכביש, חסם את נתיב נסיעתו של היונדאי וגרם לקרות התאונה.

בין היתר בעקבות מחלוקת זו קבעתי דיון לשמיעת ראיות ולסיכומים בעל פה שהתקיים בפני ביום 26/9/16. ביום זה שמעתי את עדותו של התובע וגם השמאי מטעמו, ומטעם הנתבעים העיד הנתבע, הוזמנה גם אשתו של התובע כעדת הגנה ולבסוף גם הצדדים הציגו את סיכומיהם.