ת"א 20440-06-09 סלימאן עלי חמאדה זגיר ז"ל ואח' נ' מינהל מקרקעין ישראל

1.התובעים הגישו כתב תביעה מתוקן בשנת 2010. התובע הוא עזבון המנוח סלימאן עלי חמאדה זג'יר ז"ל (להלן- המנוח או הסב המנוח) כאשר התובעים האחרים הם יורשיו. פרטי התובעים על פי כתב התביעה הם כדלקמן: תובע א' – יוסף סלימאן זג'יר המנוח שנפטר ב- 15.3.82. ב-א/1 – 11 פורטו תובעים נוספים שהם על פי הטענה יורשיו; תובעת ב' – ג'מילה סלימאן אבו ריש זג'יר; תובעת ג' – עפיפה סלימאן זג'יר; תובע ד' – מוחמד סלימאן זג'יר ; תובעת ה' – בדיעה סלימאן מלא ז'גיר; תובעת ו' – שפיקה סלימאן חאג' ז'גיר. יוער כי התובעים הודו כי חלק מהסדרי הירושה בעניינו של המנוח טרם הוסדרו. הנתבעת הינה מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל.

2.בתביעה נטען כדלקמן: "התובעים תובעים את שלימות חלקה 48 זמנית בשנת 1946 שטחה היה כ- 12,388 מ"ר, ואשר משום מה לאחר מכן חולקה לשני חלקים, החלק הגדול יותר , ששטחו 8,370 מ"ר, קיבל מספר 48 זמני והחלק הקטן יותר שגודלו 4,018 מ"ר קיבל מספר 48א זמני באותו גוש שמספרו 18888."

3.התובעים טענו שהבעלות בחלקה זמנית 48 הועברה בשלמות למנוח בעקבות עסקת מכר אשר בוצעה בשנת 1929 ובהתאם לאמור המנוח היה רשום בתיק ההסדר כבעלים של חלקה זמנית 48 בשלמות. נטען שלאחר מכן החלקה פוצלה לשנים: החלק הגדול בחלקה קיבל מספר סופי 68 ונרשם על שם המנוח והחלק הקטן קיבל מספר סופי 73 ונרשם, משום מה, על שם מדינת ישראל. נטען שלאחר עיון בתיק ההסדר עולה שהחלק הקטן מחלקה 48 זמנית (73 סופית) נרשם על שם מדינת ישראל משום שלטענת הנתבעת המנוח ויתר על חלקה זו וחתם על ויתור לטובת המדינה, "דבר שלא היה ולא נברא" לדברי התובעים.

4.נטען ש- 12 שנה לפני הגשת התובענה נכדיו של המנוח חפצו למכור 2 דונם מתוך 12 דונם של החלקה בשלמותה. לצורך כך ניגשו ללשכת רישום המקרקעין בנצרת להנפיק נסח רישום. לאחר חלופי דברים עם הפקיד בלשכה התברר להפתעתם שחלקה זו פוצלה לשתי חלקות כאשר רק לגבי אחת מהן המנוח רשום כבעלים. נטען כי מאז ועד ליום הגשת התובענה פעלו התובעים בדבקות כדי לרדת לחקר האמת ולברר מדוע החלקה לא נרשמה על שם המנוח. נטען שהדבר התברר שנה לאחר שעו"ד אבו ריא עלי החל לחקור את העניין וגילה "מעשה התרמית שמקורו בזיוף חתימתו של המנוח ובנסיבות שיש בהן כדי לבסס רצון וכוונה של פקיד ההסדר (וכמוהו מדינת ישראל) להשיג את רישום המקרקעין על שם מדינת ישראל באופן פסול העולה לכלל מרמה". התובעים טענו שהמנוח מעולם לא ויתר על החלקה או חלק ממנה לטובת הנתבעת ושהחתימה הנמצאת בעמוד 2 ובעמוד 3 לתזכורת התביעה אינה חתימתו והינה מזוייפת. בכתב התביעה נטען שהמנוח לא ידע לכתוב ולקרוא ולא ידע לחתום חתימה מלאה אלא טביעת בוהן בלבד. נטען עוד שבמסגרת הליכי ההסדר המנוח תבע את בעלותו בחלקה 48 בשלמות. נטען עוד שבמסגרת הליכי ההסדר נמצא על ידי פקיד ההסדר כי הקרקע עובדה וכן ניתנה לעיבוד על ידי המנוח בשיעור של 50%, דבר שעל פי המקובל והנהוג בהליכי ההסדר זיכה את המנוח להרשם כבעלים של המקרקעין וזאת מעבר להיותו הבעלים מכוח עסקה משנת 1929. נטען שבדיעבד תוקנה תזכורת התביעה ללא ידיעת המנוח ומבלי לקבל את הסכמתו ובניגוד מוחלט לנהוג ולמקובל במקרה בו נעשה ויתור על זכויות בהליכי הסדר מקרקעין. התובעים טענו שהרישום הושג במרמה ולפי סעיף 93 לפקודה יש לבטלו. נטען עוד שהנוהל הקבוע בהסדר לא קויים במקרה (כי בעת הגשת התביעה פקיד ההסדר היה מחתים את התובע, מסביר לו את תוכן הצהרתו ומחתים גם עדים נוספים כגון מוכתר הכפר). נטען שהמקרה נופל לתוך סעיף 93 לפקודה או במסגרת סעיפים 85 – 96 לפקודה ולכן יש לבטל את הרישום שנעשה ולהחזירו על שם המנוח או יורשיו.

5.התובעים ביקשו שהרישום לגבי חלקה 73 גוש 18888 על שם הנתבעת יבוטל וכי יתוקן כך שבמקומו ירשם עזבון המנוח או יורשיו: זגיר יוסף סלימאן זגיר , חג'לה תאופיק חסן זגיר .

6.הנתבעת בכתב ההגנה טענה שיש לסלק את התובענה על הסף מאחר ולא צורף צו ירושה ונטען שאין להסתפק באישור של הרשות המקומית בענייני ירושה. עוד נטען כי התובע ב', ג'מילה סלימאן אבו ריש, ותובע ד', מוחמד סלימאן זגיר, נפטרו בשנת 2009 ולפיכך היה על התובעים לצרף את יורשיהם.

7.נטען שיש לסלק על הסף את התביעה מאחר וסעיף 125 לחוק המקרקעין קובע שרישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו. נטען שמאחר והמקרקעין מוסדרים בעלות המדינה מוחלטת וחלוטה ולא ניתן לערער עליה (למעט סעיפים 93 – 97 לפקודת ההסדר). הנתבעת טענה שהעובדות המפורטות בכתב התביעה אינן מקימות את העילות הנקובות בסעיפים 93- 97 לפקודת הסדר הזכויות במקרקעין. נטען שאין בכתב התביעה ראשית ראיה להוכחת זכותו של המנוח או ראשית ראיה לטענה של זיוף. בנוסף נטען לדחיית התובענה היה מכוח התיישנות. נטען שהתביעה התיישנה בחלוף 25 שנים מעת הליכי ההסדר כאשר לוח הזכויות בתביעה פורסם בשנת 1973 ומאז חלפו למעלה מ- 25 שנה. נטען עוד לשיהוי.

הראיות

8.בתצהיר שניתן על ידי זגיר יוסף סלימאן זגיר, התובע א'3, נטען כי הוא יחד עם התובעים האחרים הם יורשי עזבון המנוח סלימאן עלי חמאדה זגיר בהתאם לצו ירושה מיום 14.9.10. עוד נטען שתובעת ב', ג'מילה אבו ריש, לא נפטרה ועודנה בחיים. ביחס לתובע ד', מוחמד זגיר, הוטעם כי הוא נפטר בשנת 2009 ובהתאם לכך הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה על מנת לצרף את יורשו, נאדים זגיר.