ת"א 20385-01-16

1. הצדדים הסמיכוני לתן את פסה"ד לפי סע' 4(ג) של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן "החוק"), והגישו סיכומי טענות בכתב.

2. תאונת הדרכים בה נפגעה התובעת הנה מ 8.4.15. היא אושפזה עד 12.4.15. בבית החולים היו תלונות על כאבי ראש וגב, וכאבים בכתף ובזרוע שמאל. הייתה חבלת ראש ונגרם חתך של 10 ס"מ שנתפר (בקרקפת מימין, באזור מכוסה שיער), וחבלה סביב עין שמאל. לאחר השחרור היו טיפולים פיסיותרפיים ומעקבים רפואיים. התובעת הוסיפה להתלונן על תופעות שונות בהן חולשה ,סחרחורות, בעיות נפשיות כולל חרדה ומצב רוח ירוד, וכאבי ראש.

3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. המל"ל הכיר בתקופת אי כושר בת 3 חודשים בעטיה שלם דמי פגיעה. לאחר מכן קבעו ועדות רפואיות נכות זמנית בת 10% מ 8.7.15 עד 31.1.17, וכי לא נותרה נכות החל מ 1.2.17. יש אפוא תחולה לסע' 6ב לחוק.

4. התובעת טוענת כי יש להכיר בנכות תפקודית חרף הקביעה המחייבת כי לא נותרה נכות רפואית (הלכת כץ נ' רוזנברג). עובר לתאונה עבדה בעבודות משק בית אצל משפחות שונות. השכר הרבעוני לפי אישור המל"ל (נפגעי עבודה) עמד על 11,185 ₪.

5. התובעת טענה להפסד שכר מלא גם לתקופת הנכות הזמנית בשיעור 10%; סכום גלובאלי שישקף הפסדי השתכרות מתום זמניות הנכות הן לעבר והן לעתיד; עזרת צד ג' עבר ועתיד, הוצאות רפואיות ונסיעות ונזק לא ממוני בשיעור המקסימלי שבשיקול דעת ביהמ"ש.

6. הנתבעת סבורה כי הפגיעות לא היו חמורות ואינן מצדיקות פסיקת הסכום המקסימלי שבשיקול דעת ביהמ"ש משלא נותרה נכות; היא סבורה כי יש להכיר לכל היותר בהפסדי השתכרות לתקופת שלושת חודשי אי הכושר – וגם זאת בספק משלא הומצאו אישורי מעבידים על היעדרות; לטעמה מכוסות כל ההוצאות במסגרת סל הבריאות וזכאויות נפגעי עבודה (משעה שעסקינן בתאונת עבודה מוכרת); ואין הצדקה לפסיקת עזרת צד ג' ולו לעבר – משעה שלא הומחש נזק מיוחד, ובהיותה של התובעת אם לחמישה שעבדה בעת התאונה, ממילא זקוקה היתה לעזרה.

7. אני סבור כי אב הנזק הלא ממוני צריך להתקרב לסכום המקסימלי שבשיקול דעת ביהמ"ש, בשים לב לפגיעה הראשונית , ולתקופת הנכות הזמנית הממושכת. עם זאת אין זה המקרה החריג בו יש להכיר בנכות תפקודית משעה שלא נותרה נכות רפואית. יש לפסוק הפסדי השתכרות לתקופת אי הכושר המלא, וסכום גלובאלי צנוע לתקופת הנכות הזמנית שעמדה על 10% בלבד. יש מקום לפסיקת סכום סביר בגין עזרת בני משפחה מוגברת לתקופת 3 החודשים שלאחר התאונה, וסכום צנוע בגין הוצאות רפואיות ונסיעות מעבר לזכאויות נפגעי עבודה.

8. אני מחייב הנתבעים לשלם לתובעת בתוך 30 יום את הסכומים הבאים:

א. 14,000 ₪. להסרת ספק הסכום שנפסק הנו לאחר ניכוי תגמולי המל"ל .