ת"א 20381-07-12

בפניי בקשת המבקשת/הנתבעת מספר 1 (להלן - המבקשת) לחייב המשיבה/התובעת (להלן - התובעת) להפקיד ערובה בסכום ממשי להבטחת הוצאותיה בהתאם לסעיף 353א. לחוק החברות, התשנ"ט - 1999.

הנתבעת 2 ( להלן - המועצה) ביקשה להצטרף לטענות המבקשת ולחייב המשיבה בהפקדת הוצאותיה.

הרקע להגשת הבקשה

1.ברקע התביעה עומד התקשרות שנערכה בין התובעת והמבקשת שעניינה ביצוע עבודות תשתית שונות בתחום המועצה המקומית ירכא עוד בשנת 2005. התובעת טוענת כי חוב שחבה לה המבקשת בגין ביצוע העבודות בשנת 2005 בסך של כ- 125,000 לא שולם עד היום על ידי המבקשות או מי מהן. עוד נטען כי לחוב מהתקופה המתוארת נוספו בשנת 2011 או בסמוך לכך חיובים נוספים בגין עבודות שהוזמנו או נדרשו על ידי המועצה.

מהתיק עולה כי רק ביולי 2012 הוגש כתב התביעה ובמאי 2014 הוגש כתב תביעה מתוקן.

התיק הועבר לטיפולי באוגוסט 2014.

במקביל לבקשה זו הגישה המבקשת בקשה נוספת שעניינה סילוק התביעה על הסף.

בקליפת האגוז יצוין כי לטענת המבקשת באוגוסט 2006 ניתן ביחס אליה צו הקפאת הליכים ובהמשך גובש ואושר הסדר נושאים בעניינה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. משכך לעמדתה יש בכך כדי לפוטרה מכל חוב לכל נושה לתקופה שקדמה למתן צו הקפאת ההליכים ואשר היה אמור להיכלל בהסדר הנושים לרבות חיובה כלפי המשיבה כאן ועל כן דין התביעה כנגדה להידחות.

תמצית טענות המבקשת בבקשה להפקדת ערובה

2.בשים לב להיות התובעת חברה מוגבלת במניות מפנה המבקשת להוראות סעיף 353א. לחוק החברות ולפסיקה שניתנה בעניינו שלעמדתה מבטאת כלל לפיו יש לחייב חברה בהפקדת ערובה אלא כן הוכיחה שביכולתה לשלם את הוצאות הגורם הנתבע על ידה אם תזכה בדין. בנסיבות המקרה דנן מבקש המבקשת ללמוד כי אין ביכולת המשיבה לעמוד בנטל הדרוש ועל כן יש מקום להורות על חיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך.

בהקשר זה הפנתה המבקשת לדו"ח רשם החברות המצביע לשיטתה על חיובים שהמשיבה אינה עומדת בהם וכן לעיקולים שונים שנרשמו בתיקי הוצל"פ.