ת"א 2035-08 בריספורד ואח' נ' אירינאוס סקופליטיס

בקשת הנתבעים למחיקת כתב התביעה

1.בהחלטת בית המשפט מיום 25.5.10 הוריתי לתובעות לאפשר לנתבעים לעיין בהקלטות ובתמלילים שברשותן. החלטה זו ניתנה לאחר שהתובעות גילו כי יש ברשותן "קלטות ותמלילים" (ללא פירוט) אך טענו לחיסיונם, ובהמשך עתרו לדחיית העיון בהם בהתאם להלכת סוויסה. בקשתן זו נדחתה, כאמור, תוך שהתובעות חויבו למסור ההקלטות לעיון הנתבעים. בעקבות החלטה זו אכן נמסרו לעיון הנתבעים מספר הקלטות ותמלילים.

2.בתצהיר גילוי מסמכים משלים שהגישו התובעות ביום 10.4.14 ציינו התובעות פעם נוספת פריט כללי של "הקלטות ותמליל (חסוי בשלב זה)". הנתבעים עתרו למחיקת התביעה, ובהחלטת בית המשפט מיום 5.10.14, קבעתי שאין מקום לנקוט בנסיבות הענין בסעד קיצוני של מחיקת התביעה, ויש להסתפק במתן צו להמצאת ההקלטות והתמלילים. בעקבות החלטה זו מסרו התובעות לעיון הנתבעים עוד מספר הקלטות ותמליל.

3.ביום 26.3.15 הגישו התובעות תצהיר הזמה של העד ברק וינברג. לתצהיר צורפו שתי הקלטות חדשות משנת 2010 (הקלטת פגישות שקיים ברק וינברג עם פפדימס ביום 16.2.10 וביום 18.2.10, נספחים 173-174 לתצהיר ההזמה של ברק וינברג). במקביל המציאו התובעות לנתבעים גילוי מסמכים משלים נוסף מיום 26.3.15 (שלישי במספר) בו גולו ההקלטות.

4.בעקבות הגשת תצהיר ההזמה ותצהיר גילוי המסמכים הנוסף, עתרו הנתבעים למחיקת כתב התביעה בשל "אי קיום מכוון, עז מצח ונמשך" של צווי בית המשפט שהורו על גילוי ועיון בהקלטות שבידי התובעות. נטען בבקשה כי שתי ההקלטות משנת 2010 הוסתרו באופן מכוון מן הנתבעים וצורפו לתצהיר ההזמה של מר וינברג בעת הנוחה לתובעות. עוד נטען, כי מתצהיר ההזמה של וינברג עולה, כי בעת עריכת הליך העיון ההדדי בשנת 2012, היו בידי התובעות ארבע הקלטות נוספות שנערכו בשנת 2009 ולא הועברו לעיון הנתבעים. הקלטות אחרונות אלו – שמועדן לא גולה עד לתצהירו של וינברג - הועברו לעיון הנתבעים רק בעקבות החלטת בית המשפט מיום 5.10.14. הסתרה שיטתית זו, כך נטען, מעלה חשש כי התובעות ממשיכות ומסתירות הקלטות נוספות שברשותן, אשר אינן משרתות בשלב זה את עניינן, עד כדי "זיהום ההליך" באופן המצדיק מחיקת התביעה. עוד נטען כי ההקלטות החדשות הוגשו רק לאחר סיום עדותו של עו"ד גבע באופן שנמנע מן הנתבעים לחוקרו בעניינן.

5.התובעות טוענות מנגד, בתמצית, כי ההקלטות משנת 2010 היו מצויות בידיו של חוקר פרטי ואותרו רק "לאחרונה" בעקבות פניה שנעשתה אליו בענין אחר, כפי שאף צוין בתצהיר גילוי המסמכים מיום 26.3.15. פניה זו, כך נטען, עוררה את זכרונו של החוקר הפרטי אשר הפנה שימת לבו של מר וינברג לכך שמצויות בידיו ההקלטות. נטען בנוסף כי גם לתצהיר הנתבעים צורפו מסמכים, לרבות הקלטה, אשר היו ברשותם עוד בשנת 2010, אולם הוסתרו ולא גולו עד להגשת תצהיריהם. תשובת התובעות לבקשה לא נתמכה בתצהיר.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה למחיקת התביעה, ויש להסתפק, בשלב זה, בסעד מתון יותר האוסר על התובעות להגיש את ההקלטות משנת 2010 כראיה.

7.אכן, בית המשפט הורה לתובעות, הן בהחלטתו מיום 25.5.10 והן בהחלטתו מיום 5.10.14, לאפשר לנתבעים לעיין בהקלטות ובתמלילים שברשותן. אין חולק שההקלטות משנת 2010 לא גולו אלא בתצהיר ההזמה של מר וינברג. אין גם חולק כי הקלטות אלה רלוונטיות לסוגיות השנויות במחלוקת, וכי התובעות חבות בגילוין. טענת התובעות היא, למעשה, כי ההקלטות לא היו ברשותן או בשליטתן בעת עריכת תצהירי גילוי המסמכים הקודמים, ואף לא בעת מתן החלטות בית המשפט המורות על מתן עיון בהקלטות. הקלטות אלה – כך לטענתן - הגיעו לרשותן רק סמוך לעריכת תצהיר גילוי המסמכים המשלים מיום 26.3.15, כחמש שנים לאחר הקלטתן. לתמיכת טענה זו מפנות התובעות לתצהיר גילוי מסמכים זה, בו צוין לקונית כי "ההקלטות הנ"ל בוצעו באמצעות מכשירי הקלטה שניתנו לי לצורך זה ע"י חוקר פרטי – מר משה מורנו, והן היו אצלו ואותרו רק לאחרונה" (ס' ב(3) לתצהיר), זאת מבלי שצוין באיזה אופן ובאיזה מועד "אותרו" ההקלטות. תשובת התובעות לבקשת הנתבעים למחיקת כתב התביעה לא פיזרה את הערפל בענין זה. אף שנטען בבקשת הנתבעים כי התובעות הפרו במכוון את צווי בית המשפט, הסתפקו התובעות בהפניה לאמור בתצהיר גילוי המסמכים, מבלי לתמוך את תשובתן בתצהיר, של מר וינברג או של החוקר הפרטי, תוך חשיפת המצהיר לאפשרות של חקירה. הצהרתן הכללית והבלתי מפורטת של התובעות בתצהיר גילוי המסמכים ולפיה אותרו ההקלטות, הקיימות מזה כחמש שנים, רק "לאחרונה", אינה מספקת בנסיבות הענין ואינה יכולה להוות תשובה הולמת לטענות הנתבעים. זאת במיוחד לנוכח אופיים החריג של הליכי הגילוי המוקדם שננקטו בתביעה שלפניי, והאופן היסודי והמדוקדק בו נאספו, גולו והוצגו ראיות התובעות. הרושם המתקבל הוא, שאף שבקשת התובעות לדחיית מתן העיון בהקלטות ובתמלילים נדחתה, מצאו התובעות את הדרך לדחייה דה פקטו של העיון. תוצאת הדברים היא, שקלטות שהיו בשליטת התובעות מזה שנים גולו רק לאחר שהוגשו כל ראיות הצדדים, ולאחר שעדים מרכזיים של התובעות כבר נחקרו.

8.חרף מסקנתי זו, לא ראיתי בנסיבות ענייננו להיעתר לבקשה למחיקת כתב התביעה. סנקציה של מחיקת כתב טענות היא סעד קיצוני אשר יינקט ע"י בית המשפט רק בנסיבות חריגות. בענייננו מדובר בהליך מורכב המתנהל משנת 2008, במהלכו הוגשו אלפי מסמכי ראיות וכבר נשמעו מספר עדים. לנוכח שלב הדיון והיקף ההתדיינות עד כה, סנקציה דיונית של מחיקת התביעה תהא בלתי מידתית בנסיבות הענין, ויש להעדיף מתן סעד מתון יותר האוסר על הצגת מסמכים שלא גולו בעיתם. סעד זה ייתן ביטוי להפרת החלטות בית המשפט מחד, אך יאפשר הכרעה לגופה של תביעה מאידך. לאור האמור לעיל, אני מורה כי ההקלטות משנת 2010 לא יוגשו כראיה (אלא אם תינתן לכך הסכמת הנתבעים).