ת"א 20331-11-10 בטחיש נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.בתאריך 05/06/2014 ניתן פסק-דין המורה על מחיקת התביעה, מחמת שהתובע לא הפקיד חלקו בשכר המומחה.

2.בתאריך 19/10/2014 הוגשה בקשת התובע לביטול פסק-הדין. בין היתר טוען התובע, כי חסרון כיס מנע ממנו להפקיד חלקו בשכר המומחה, והוא ע"ס 2,500 ₪.

3.ראיתי להכריע בבקשה ללא תגובת הנתבעת, משהגעתי למסקנה, כי דינה להידחות, וכי עמדת הנתבעת, בנסיבות, אינה רלוונטית, אף בהנחה שלא הייתה מביעה התנגדותה לבקשה.

עיקרי הטעמים לדחיית הבקשה הוא משיקולי מדיניות. אפרט להלן השתלשלות העניינים.

4.בדיון מ-13/05/2013 הוריתי על מינוי מומחה רפואי בתחום הנוירוכירורגי, לבקשת התובע (מדובר בתביעה על פי חוק הפלת"ד). באותה החלטה קבעתי שכר המומחה בסך 5,000 ₪, והוריתי כי חציו יחול על התובע. כן הוריתי לתובע להפקיד חלקו בשכר המומחה תוך 30 ימים – עד 13/06/2013.

5.בהחלטתי מ-20/01/2014, ומשציין התובע בבקשה שהוגשה, כי טרם הפקיד חלקו בשכר המומחה בשל מצב כלכלי קשה, ללא שהוגשה בקשה להארכת מועד, קבעתי, כי התובע ויתר על טענתו בדבר נכות צמיתה.

החלטה זו בוטלה, לבקשת התובע, בדיון מ-23/01/2014, וניתנה לו שהות נוספת, ארוכת טווח, להפקיד חלקו בשכר המומחה עד 31/05/2014; באותה החלטה הוזהר התובע, כי במידה ולא יפקיד חלקו, כאמור, תמחק התביעה.

6.וכך היה, בפסק-הדין מ-05/06/2014 הוריתי על מחיקת התביעה, מחמת אי-תשלום חלקו של התובע בשכר המומחה. חלפו כ-4 חודשים עד שהוגשה הבקשה בה עסקינן, כאשר בין לבין הוגשו מספר בקשות של הנתבעות בעניין שומת הוצאותיהן. התובע ביקש ארכה להגשת תגובה לבקשת הנתבעות לשומת הוצאותיו, אך תחת זאת הוגשה בקשתו לביטול פסק-הדין.

7.התנהלות התובע, כפי שהובאה לעיל, גם אם מקורה בחסרון כיס, מלמדת על זלזול בהליך המשפטי; ואף חוסר איכפתיות באשר לתוצאות אי-מילוי אחר החלטות בית-המשפט.

אף שבית-המשפט גילה אורך רוח, והאריך את המועד להפקדת חלקו של התובע בשכר המומחה, עד שבמקום הפקדת הסכום תוך חודש ניתנה לתובע שהות בת כשנה להפקדת חלקו בשכר המומחה, בחר התובע, במחדליו, במו ידיו, להביא בסופו של יום למחיקת תביעתו.

ברור היה, כי לא ניתן לקדם את ההליך המשפטי, נוכח חוסר המעש מצד התובע.