ת"א 20303-12-10 פורמן- שורק ואח' נ' לב השרון ואח'

בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי צירופה של החברה לטיפול במי לב השרון בע"מ (להלן: "תאגיד המים") כנתבעת נוספת.

מנימוקי הבקשה עולה, כי היא הוגשה עקב התכחשות המשיבה 1 (להלן: "המועצה האזורית") לאחריותה למעשי תאגיד המים, אשר עלתה לראשונה בדיון שהתקיים ביום 24.02.2015 ובאה לידי ביטוי בשלוש הזדמנויות לאחר מכן.

נטען ע"י המבקשים, כי ההתכחשות באה לידי ביטוי באי מענה לתכתובת, שנשלחה ביום 02.03.2015 מבא כוח המבקשים לבא כוח המועצה האזורית, ובה התבקשה הבהרה האם עמדת המועצה האזורית אשר נטענה בדיון שהתקיים ביום 24.02.2015 היא "שקו הביוב, בו עסקינן, לא הונח ע"י המועצה האזורית או מי מטעמה."

נטען כי ההתכחשות באה לידי ביטוי גם באי התיחסות להודעת התובעים והצדדים השלישיים, שסומנה כ"בקשה 47", אשר הוגשה ביום 03.03.2015 וכללה התיחסות לטענה כי רחוב הצבר לא קיים ולא ידוע מי התקין את קו הביוב ברחוב (להודעה צורפו מסמכים שונים). אציין כי ההודעה נרשמה בתיק בית המשפט ולא נדרשה תגובת שאר הצדדים.

עוד נטען, כי ההתכחשות באה לידי ביטוי גם בתוכנו של מכתב התשובה, שנשלח על ידי בא כוח המועצה האזורית ביום 12.05.2015 למכתבו של בא כוח המבקשים, אשר ביקש הבהרה האם המועצה האזורית מתכחשת למעשי או מחדלי תאגיד המים ואם היא סבורה שיש צורך לצרף את תאגיד המים לתביעה. במכתב התשובה נרשם כי "עמדתנו באה לידי ביטוי בכתבי בי דין ובפרוטוקולים. איני נוהג לתת עצות לצד שכנגד."

בתגובתה לבקשה, המועצה האזורית לא פרטה את עמדתה ביחס לאחריותה למעשי או מחדלי תאגיד המים, אלא ציינה כי עמדתה באה לידי ביטוי במכתב התשובה ולפיכך יש לבחון את עמדתה כפי שבאה לידי ביטוי בכתבי בי הדין ובפרוטוקול.

המשיבה 2 הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, אך ביקשה כי במקרה שהבקשה תתקבל יותנה התיקון בתשלום הוצאות.

הואיל ונטען כי הצורך בצירוף תאגיד המים נוצר בעקבות דברים שנאמרו במסגרת הדיון, שהתקיים ביום 24.02.2015, אביא את הדברים שנאמרו על ידי בא כוח המועצה האזורית בדיון זה ואשר נוגעים לעניין (עמוד 3, שורות 18-14 לפרוטוקול):

"לגבי ב – כפי שעולה, מתצהירי התובעים, זה לא כביש בכלל וזה גם לא דרך, כפי שציין חברי ב"כ הנתבעת 1 הדרך הזה לא מופיעה במפות זה שטח ציבורי, מישהו קורא לזה רחוב הצבר שיקרא לזה איך שהוא רוצה, הנתבעת 1 לא סללה אותו ולא תחזקה אותו וגם לפי התצהירים שהוגשו מטעם התובעים רואים שאת טענותיהם הם מפנים כלפי וועד המושב לא כלפי המועצה האזורית. הוא הדין ביחס למוליכי המים, הנתבעת 1 לא הוליכה אותם."

ביחס לנושא אחריות המועצה האזורית אני מוצאת לחזור לטענות הצדדים בכתבי הטענות.

כתב התביעה המקורי הוגש ביום 13.12.2010 וכתב ההגנה מטעם המועצה האזורית הוגש ביום 07.03.2011. כתב התביעה תוקן ביום 24.06.2012 אך המועצה האזורית לא הגישה כתב הגנה מתוקן בעקבות תיקון כתב התביעה, לכן בחינת האמור בכתב ההגנה מטעם המועצה האזורית יעשה אל מול כתב התביעה המקורי.

בסעיף 2ג' לכתב התביעה נטען כי:

"הנתבעת 1 אחראית בין היתר, לסלילת כבישים, ריצוף מדרכות, הנחת תעלות ביוב, תיעול וניקוז, וכן לתחזוקתם ותקינותם של אלה. כ"כ הנתבעת 1 אחראית למתן היתרי בניה בתחום שיפוטה."

(בכתב התביעה המתוקן נוסח דומה מופיע בסעיף 2ד').

בסעיף 2 לכתב ההגנה מטעם המועצה האזורית נכתב כי:

"אין הכחשה של סעיף 2 לכתב התביעה, ס"ק א' – ה', ו -ז', בכפוף לכך שחבותה של הנתבעת 1 הינה לפי החוק והפסיקה".