ת"א 20278-12-13 לוי נ' שטרית

בפני בקשת התובע להתיר לו לצרף ראיות נוספות מטעמו, וזאת לאחר שהליך הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים הושלם זה מכבר (תצהירי התובע הוגשו בחודש 12/14 ותצהירי הנתבעת הוגשו בחודש 5/15) ואף התקיימה ישיבת קדם משפט לאחר הגשתם.

במהלך אותה ישיבה מיום 27.10.15 העלה התובע לראשונה טענה כי ברשותו מסמכים נוספים המעידים על העברת כספים ממנו לנתבעת במהלך התקופה בה היו בני זוג, כספים שהוא מבקש בתביעתו כי הנתבעת תחויב בהשבתם.

חרף התנגדות הנתבעת, ועל אף שיש טעם בטענותיה ביחס למועד העלאת הבקשה, אני מתירה את צירוף הראיות הנוספות שהתבקש צירופן וקוצבת לתובע ארכה של 30 יום להגיש תצהיר משלים אליו יצרף כל מסמך שהוא מבקש להסתמך עליו כראיות נוספות מטעמו.

אין בכך לומר, כמובן, שאני מקבלת את טענת התובע כי העברת הכספים לבנה של הנתבעת, אותה הוא מבקש להוכיח באמצעות הראיות הנוספות, היווה חלק מהכספים שהלווה לנתבעת לטענתו, או כי הדבר נעשה לבקשתה, טענות אלו יוכרעו לאחר שמיעת העדויות לגביהן, אולם עצם הכחשתם על ידי הנתבעת והבן (כפי שנטען בתגובה ללא שצורף אליה תצהיר הבן), אין בה להוות נימוק מספיק לדחיית הבקשה.

גם בטענה כי על התובע לתבוע את הבן בגין אותם כספים לא מצאתי כל ממש, שכן גרסת התובע בבקשה היא, ככל שתוכח, כי הכספים הועברו לבן עבור הנתבעת ובהתאם להוראתה היא.

נכון הדבר שלא ניתן בבקשה הסבר מספק לאי הגשת הבקשה במועד מוקדם יותר ולפני הישיבה מיום 27.10.15, וגם אין בה ממש הסבר הכיצד התובע לא "זכר" כי חלק מהכספים הועברו באמצעות הבן, טענה שלא בא זכרה בתצהיריו.

אולם למרות מחדלים אלו אינני סבורה כי יש לחסום את דרכו של התובע מלצרף ראיות נוספות בנסיון להוכיח טענותיו, אולם לנוכח מועד העלאת הבקשה יש להתנות זאת בהפקדת הסך של 3,000 ש"ח בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות הנתבעת בגינה, הוצאות אשר ייפסקו בהתאם לתוצאות ההליך. את ההפקדה יש לבצע בד בבד עם הגשת התצהירים המשלימים שאם לא כן, ההיתר שניתן מבוטל.

ככל שהתצהיר/ים משלימים לא יוגשו במועד הקצוב לעיל, לא אתיר עוד הגשתם או הגשת ראיות נוספות שלא צורפו לתצהירי התובע המקוריים.

ככל שיוגש תצהיר משלים, הנתבעת זכאית להגיש תצהירי עדות ראשית משלימים מטעמה בתוך 30 יום ממועד המצאתם לידי ב"כ.

בשולי החלטתי אבקש להביע תרעומת על האמור בתגובת הנתבעת ממנו עולה כי התנהלות התובע בהליך זה קשורה או נובעת באופן כלשהו מ"אורך הרוח" שמגלה כלפי התנהלותו בית המשפט. מדובר באמירות מצערות שאין מקומן בכתבי טענות. בית המשפט בוחן כל בקשה המועלית בפניו באופן ענייני, כאשר המטרה העיקרית של ההליך הינה גילוי האמת. כל עוד אין בבקשות לפגוע בזכויות מהותיות של הצד שכנגד (ולא נטען אחרת), אינני סבורה כי יש לנקוט מדיניות של "יד קפוצה" כפי שמרמז ב"כ הנתבעת בתגובתו.