ת"א 20259-12-13 בר נ' PIP ואח'

1.בפני בקשת הנתבע 7 לדחיית התביעה כנגדו על הסף.

המדובר בתביעת רשלנות רפואית בקשר לניתוח הגדלת חזה אשר הנתבע 7 ביצע לתובעת ביום 15.2.2004 כאשר עילת התביעה בתמצית היא בחירה שגויה של שתלים מתוצרת הנתבעת 1 אשר לטענת התובעת התברר לה כעבור מספר שנים כי הם פגומים ונוטים לדלוף.

2.אולם, מתברר כי ביום 13.8.06, בעקבות טענות שהיו לתובעת כנגד נתבע 7, חתמו השניים על כתב ויתור וסילוק לפיו הנתבע 7 ישלם לתובעת סך של 27,620 ₪ ובתמורה התחייבה התובעת כדלקמן:

"הנני מוותרת בזה על כל תביעה כספית או אחרת ועקב הטיפולים שטיפלו בי כל הנ"ל לרבות בגין ועקב נזק, כאב, סבל, אי-נוחות, הוצאות כלשהן, צורך במתן טיפולים נוספים ו/או עלותם הכספית.

האמור לעיל חל הן לגבי נזקים שהיו קיימים, אם היו, בסמוך לאחר הטיפולים והן לגבי נזקים שיתהוו או יתגבשו בעתיד כתוצאה מהטיפולים או בגינם בין במישרין ובין בעקיפין".

ובהמשך –

"אין לי ולא תהיינה לי כל תביעות ו/או טענות ו/או דרישות כלפי הנתבעים או מי מהם בכל נושא שהוא, הן המפורט לעיל ו/או אחר מכל מין וסוג שהוא הקשור במישרין או בעקיפין לנשוא ויתור זה". 

התובעת אף התחייבה שלא להגיש כל תביעה לבית המשפט בקשר לטיפול שעברה.

3.אין מחלוקת כי כתב הוויתור מהווה הסכם מחייב בין הצדדים לו.

4.הן התובעת והן הנתבע 7 היו מיוצגים בעת כריתת ההסכם, כך שהתובעת אינה יכולה לטעון, כי לא היתה מודעת למשמעותו, במיוחד לנוכח הצהרת בא כוחה, עו"ד רוני אילן, בגוף שטר הסילוק – כי הסביר לה את משמעותו וכי היא חתמה עליו לאחר שניתן לה ההסבר.