ת"א 20245-09-16

אחר עיון בתחשיבי הנזק מטעם הצדדים מוצע לסלק התביעה כדלקמן:

כאב וסבל- בגין שבעה ימי אשפוז (נראה, כי התובעת שוחררה ביום 3.9.14) ובגין 23.05% נכות- 41,500 ₪.

הפסדי שכר לעבר- מתלושי השכר של חודש אוגוסט לא עולה ירידה בשכר, אם כי דווחי ימי חופשה. בתלוש השכר של חודש ספטמבר ישנה ירידה של 2,500 ₪ ואילו בתלוש השכר של חודש נובמבר ישנה ירידה של כ- 900 ₪. בדיקת נתוני ההכנסה המצטברים מלמד, כי בחודש ספטמבר היה הפסד דומה (לא צורף תלוש חודש ספטמבר).

מנגד, ניתן לראות שבחלק מהתקופה בוצעה הפחתה של ימי מחלה.

בנסיבות אלו, מצאתי מקום להציע פיצוי בשיעור של 8,000 ₪.

לא הועלתה טענה בעניין, ככל שהשכר משולם על ידי המל"ל באמצעות המעסיק, אזיי, אין לנכות את תקבולי דמי הפגיעה.

אובדן כושר השתכרות (והפסד לעבר מאז שובה של התובעת לעבודה)- נכותה של התובעת בתחום הכירורגיה והאורתופדיה אינה תפקודית באופן מלא, התובעת אף שבה לעבודתה ורק לאחרונה צמצמה את היקף המשרה.

לפיכך יוצע פיצוי בשיעור של 310,000 ₪ (כולל פנסיה), על בסיס חישוב 60% אקטוארי.

עזרת זולת- בעיקר לתקופת העבר, אם כי בפרוטוקול הוועדה הרפואית של המל"ל מצויין, כי התובעת מתקשה להרים את בנה, כך שיש להניח, כי תתקשה בביצוע פעולות פיזיות אלו ואחרות- 10,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות- כיוון שמדובר בתאונת עבודה- 3,000 ₪.

סך הנזק המחושב- 372,500 ₪.

לאור שיעור תקבולי המל"ל, נראה, כי יש לפצות התובעת ב- 25% מהנזק (ככל שמתקיימים התנאים לכך וככל שלא יש להפחית את שיעור תקבולי המל"ל מהפיצוי המוצע).