ת"א 2017-09-12

בפני בקשת המבקשת כי, תביעת המשיבה כנגדה תדחה ולחלופין לקבוע כי, רק תצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמה יהיה ראיה בתיק, וזאת לאור מחדל המשיבה בהגשת תצהיריה.

למקרא הבקשה, התגובה, התשובה לה והתייחסות המשיבה לתשובת המבקשת הנני סבורה כי, הצדק עם המבקשת.

אכן, נקבעו מועדים מפורשים להגשת תצהירי הצדדים. המשיבה, היא התובעת בתיק זה, לא הגישה תצהיריה במועד והמבקשת, היא הנתבעת, הגישה תצהיריה במועד.

ראשית, הטעמים המפורטים בתגובת המשיבה אינם מצדיקים אי הגשת התצהירים במועד, ללא היתר מבית המשפט וככל שהמשיבה ביקשה להגיש תצהיריה במועד המאוחר למועד הקבוע, היה עליה לעתור, מבעוד מועד, לבית המשפט בבקשה להארכת המועד.

שנית, בפועל, מקום שאתיר עתה למשיבה להגיש תצהיריה, עלולה המשיבה לזכות ביתרון דיוני, תוך הגשת ראיותיה (כתובעת) לאחר הגשת ראיות הנתבעת.

בנסיבות העניין, היה עלי לקבוע כי, המשיבה מנועה מהגשת ראיותיה, אולם מאחר ש"אין עונשין לפני שמזהירין", ומאחר שאי הגשת ראיות עלול לגרום למשיבה נזק ממשי בניהול תביעתה, הנני מתירה למשיבה להגיש תצהירים מטעמה עד ליום 1.6.15.

נוכח אותו יתרון דיוני אפשרי, כמצוין לעיל; ככל שהמבקשת תבקש להגיש תצהיר משלים מטעמה, נוכח תצהירי המשיבה, תהא רשאית לעשות כן עד ליום 1.7.15.

יחד עם זאת, בנסיבות העניין, כאשר אין הצדקה לאי הגשת התצהירים במועד, כאשר לא הוגשה כל בקשה לבית המשפט להארכת המועד להגשת תצהירי המשיבה, בטרם חלף המועד, וכאשר בשל התנהלות המשיבה נדרשה המבקשת להגיש בקשתה זו, הנני מחייבת את המשיבה לשלם למבקשת בגין בקשתה הוצאות בסכום של 5,000 ₪, תוך 30 ימים מהיום, ללא קשר לתוצאות ההליך.